מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל
מרוקאי. העיקר "החכם מימון" הוא טיפל בתנור החימום שלנו (שבוער ולא מחמם). אתמול היה חסר נפט והוא הגה רעיון להשתמש בבנזין (משוגע). הזהרתי אותו שבנזין זאת סכנה איומה, היות ואדי הבנזין עלולים להתפוצץ במגע עם אש. בקיצור "החכם מימון" הלך להביא שני ג'ריקנים עם נפט. בלילה מולכו (זה הדייל מ׳אל על׳) אומר לי מסריח מהתנור אנחנו יכולים להרעיל את עצמנו. ואני מרגיע אותו שהתנור הזה בטוח היות והגזים יוצאים בארובה החוצה. בבוקר גילינו שלולית של בנזין על הרצפה. הסתבר שבג'ריקן אחד הוא בכל זאת הביא עם בנזין (עקשן כמו חמור) והיה בו חור. בקיצור, נס מהשמיים שלא נשרפנו חיים. צעקתי עליו, עכשיו הוא הולך עם הזנב בין הרגליים. לאחר הפסקת האש ברמת הגולן, רפול שהיה ידוע בידידותו עם יהושע עוד מתקופת הישיבה בבקעה, נהג לבוא מילימטר, וחיפש דרכים 240 לפעמים לבקר אצלנו בגדוד. הוא היה אז מוטרד מכך שלסורים יש מרגמות בקוטר איך לפגוע במרגמות שלהם. אחת התוכניות היתה חדירה של סיירת הצנחנים לשם, ולשם כך הוא הגיע אלינו עם אנשים כדי לברר את נקודות התורפה בשאמצעותן יוכלו להשבית את הכלים הללו. באחד הימים קיבלנו הוראה מהמפקדים באזור צפון לתלות דגל בכל סוללה. התווכחתי עם הג'ינג'י שזה נגד כללי הבטיחות "זו הזמנה לירי, סימון לסורים איפה אנחנו נמצאים." טענתי בפניו, אך זה לא עזר. הג'ינג'י אמר שזו הוראה מלמעלה, והדגל נתלה. למחרת, למרבה הפלא, הדגל נעלם.
33
Made with FlippingBook Learn more on our blog