עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 112

מפקדים שונים, קיבל ירקוני את הפיקוד על סיירת שקד. "במשך השנים שבהם הייתי סגן", סיפר לימים, "הכשרתי את עצמי לפיקוד. בכל יום למדתי משהו חדש בתקווה שפעם אהיה מפקד היחידה. ידעתי שאם אהיה המפקד, אבחר בעצמי את האנשים, והם יהיו לוחמים עם פוטנציאל שאוהבים את הארץ. את כל השאר ירכשו באימונים ובמבצעים. ידעתי שאוותר על המשמעת השגרתית ואדבק במשמעת המבצעית ושבבסיס אדאג שיהיה ללוחמים מכל טוב: אוכל, ציוד ובילויים". את כל זה קיים עמוס בשש השנים שבהן פיקד על היחידה. הוא הקפיד על המשמעת המבצעית, כך שברגע האמת תתפקד היחידה כקפיץ מתוח שמשתחרר בבת אחת. "כשתהיו בסיור, במרדף, בקרב", הוא אמר ללוחמים ולמפקדים, "תיישמו בדרך הכי מקצועית את כל מה שלמדתם והתאמנתם לקראתו. כשתהיו בבסיס, תירגעו. תנוחו". הוא הנהיג למשל חובת מנוחה בצהריים. רכבים של היחידה הסיעו לוחמים לחופשה בצפון (עמוס נימק את ה"פינוק" בכך שחשש שחיילים ייסעו בטרמפים ויפטפטו יותר מדי על הפעילות החשאית של היחידה). בבסיס הוכן חדר מיוחד לביקור חברות של החיילים והמפקדים וכמעט בכל יום, אם לא הייתה פעילות מבצעית, התאספו כולם, כולל המפקד, על הדשא מול המשרד לקפה ועוגה, שיחקו שש־בש ושוחחו. לפעמים החליפו את הישיבה על הדשא במשחק כדורעף, ועמוס, עם יד אחת, לא ויתר לאיש. אבל מה שלא עשו, ברגע שהגיע בקשר דיווח "אדום" וצופר האזעקה החל לייבב, כל אחד ידע מה נדרש ממנו, ובתוך שלוש דקות כולם כבר היו על הקומנדקרים, מוכנים למרדף ולהיתקלות. לא אחת, כשהסתיים המרדף ובשטח היו פזורות גופות של מסתננים או של אנשי מודיעין מצרים, מישהו הוריד מהגופות את השעונים. כל שעון שהורד, סיפר לימים ינאי זקס, סגנו של עמוס, נרשם במשרדי היחידה. כל חייל וקצין ביחידה, אם לא הגיעו מחטיבת הצנחנים, עבר