עמוס ירקוני / דני דור
113 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
קורס צניחה. כולם עברו קורס נהיגה וקורס סיור. לעמוס, סיפרו הלוחמים הוותיקים, היו שתי מחויבויות מרכזיות: לשמור על החיילים שתחת פיקודו ולדאוג להפעיל אותם באופן מתאים לביצוע המשימות. את שני הדברים עשה בדרך הטובה ביותר. בשניהם הצטיין. לפעמים, כשלא הייתה ברירה, היה צריך להעניש, וגם את זה עשה עמוס בדרכו - בהבנה ובהתחשבות. דוד זקס: "קיבלתי פעם עונש ריתוק לבסיס. גם ככה יצאנו הביתה פעם בשלושה שבועות והנה, כולם יצאו לחופשה, ואני הייתי מרותק. זה היה יום לפני פסח ובאתי לעמוס. 'עד מתי תחזיק אותי כאן?' שאלתי אותו, 'אתה רוצה להגיד לי שגם בפסח לא אוכל לצאת הביתה?' הוא שאל מה הבעיה, ואני אמרתי שאני חייב להיות בקיבוץ. 'יש בגבעת ברנר סדר פסח גדול ויש לי בו תפקיד חשוב: אני מקריא קטע מההגדה הקיבוצית'. "עמוס הסתכל עלי, חשב שנייה ושלח אותי הביתה. 'רק אל תשכח לחזור בזמן', הזהיר אותי". משה ברקוביץ' תיאר חוויה דומה: "יום אחד עמוס קרא לי: 'שמו"צניק, אתה חייב לצאת הביתה'. שאלתי מה קרה, ועמוס אמר שלא צריך לשאול שאלות. 'קיבלת פקודה וזהו זה'. רק כשהגעתי הביתה גיליתי שאברהם יפה, אלוף הפיקוד, שהיה במקרה מהקיבוץ שלי, אמר לעמוס שרוצים אותי דחוף לעבודה בפרדס. אחר כך התברר שהאמת קצת שונה. בקיבוץ הכינו חגיגה שנה להקמתו, והיו צריכים שאני אנגן באקורדיון. 25 גדולה לכבוד הרווחתי פעמיים: גם חופשה וגם הכרתי באותה חגיגה את אשתי ומאז אנחנו יחד". ■ ■ ■ דלתו של מפקד היחידה הייתה תמיד פתוחה. כל לוחם היה יכול להיכנס ולדבר. גם ביתו של ירקוני בבאר שבע היה פתוח לכולם, חיילים ומפקדים כאחד. עמוס ידע להקשיב בנושאים מבצעיים
Made with FlippingBook flipbook maker