עמוס ירקוני / דני דור

117 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

"עלעלתי ביומן, הסתכלתי, השוויתי את האירועים עם התאריכים, ופתאום משהו קפץ לי בראש. הבנתי משהו משמעותי, אבל מה אעשה עם זה? הרי צריך לדבר עם עמוס, אבל יש המון ריספקט אליו ואני די חדש ביחידה. איך אעשה את זה? מה עמוס יגיד על מה שהבנתי? עדיין לא כל כך הכרתי אותו. לא ידעתי עד כמה הוא יהיה מוכן לקבל עצות מקצין צעיר ביחידה. "בזמן שהתלבטתי, הדלת נפתחת ועמוס נכנס לחדר המבצעים. קראתי לו, די נרגש, והוא ראה מיד שאני רוצה לדבר. 'יא אבני, מה קרה? שב, דבּר'. סיפרתי לו שגיליתי שכל החדירות מעזה לדיונות שאנחנו מחפשים בהן עקבות קורות תמיד בליל ירח, ולא פחות חשוב: גם היציאות בחזרה לעזה הן באותו תוואי. הם נכנסים בלילות ירח כי אז הם יכולים לזהות את המארבים שלנו. "'אז מה אתה רוצה?' עמוס שאל. אמרתי לו, 'בליל ירח אין בעיה לזהות עקבות. נגיע לוואדי חנון, נחצה אותו, נלך על הדיונות שליד החוף. אם יהיו עקבות – נשכב במארב במקום שבו נכנסו המסתננים'. "עמוס הקשיב. כמו שאמרתי, למדתי שאחת מנקודות החוזק שלו היא היכולת להקשיב ולקבל מה שאחרים אומרים. בעקבות השיחה הקצרה שלנו הוצאנו סיור ראשון לגילוי עקבות בלילה. ימי ירח. התמקדנו בהם 17 עשינו חישוב: בחודש יש בממוצע ולא יצאנו לסיורים לגילוי עקבות בלילות ללא ירח. פשוט לא היה טעם. מאיתנו זה עבר לכל הגזרות בדרום ומשם לכל צה"ל. והכול התחיל בקצין אחד שחזר מסיור, לא מצא מה לקרוא ולכן עבר ביסודיות על יומן המבצעים, וממפקד היחידה, שהיה קשוב לדבריו של הקצין הזה. "היה עוד אירוע שהתרשמתי מאוד מההתנהגות של עמוס בו. יצאנו שני קומנדקרים לסיור דרומי רחוק־רחוק, לכיוון אילת. עמוס היה בקומנדקר הראשון ולידו פאריד הדרוזי, שנחשב גשש מטרים אחריהם בקומנדקר השני. היה 200 מעולה. אני הייתי כ־ המון אבק מהקומנדקר שלהם, שנסע לפנינו, ופתאום זיהיתי