עמוס ירקוני / דני דור

131 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

בשדה הקרב. פואד ואלי הביאו לשקד את מה שנקרא 'אמצעים על חצובה, שמופעל על ידי 03 מיוחדים', כמו למשל מקלע קרן תת־אדומה שמי שחוצה אותה נכנס לקו האש שלו, או ממטרות, שהן עמודים שקשורים בחוט תיל דק מאוד, ומי שחותך אותו בהליכה רגילה מפעיל חומרי נפץ קטלניים. אלה היו תוספות עוצמה ייחודיות, שחייבו ידע ומקצוענות לצד הבנה באלקטרוניקה, ועמוס לא היה מספיק בקי בזה. היתרון היחסי שהיה לו כמפקד סיירת נפגע בגלל חוסר ההבנה בהתפתחות הטכנולוגית. אבל עמוס, וזה ייאמר לזכותו, קיבל את זה בהבנה. לא הייתה לו שום בעיה עם האמצעים החדשים. "חייבים גם להבין שבתקופה של פואד נכנסו כמה משתנים משמעותיים שלא היו בימיו של עמוס, כי בעקבות מלחמת ששת הימים המציאות הביטחונית השתנתה. צה"ל שלט בחצי האי סיני, שהיה זירה חדשה. המציאות של סיירת שקד בתקופתו של עמוס הייתה הנגב. עכשיו היו קנטרה, זירת אל עריש וזירת דרום התעלה. זה היה עולם חדש. "גם רוח היחידה עברה שינוי גדול. כבר לא היה היחד של משמר הנגב. פלוגות התפצלו לזירות שבהן היו מפקדות. זאת הייתה מציאות אחרת, שלא ניתן להשתולל בה יותר מדי". אליעזר רם: "היה הבדל תהומי בין עמוס לבין פואד. בתקופה לוחמים. פלוגת סיור 100 של עמוס, בשיא, היינו לכל היותר שביצעה את המשימות שנדרשה לבצע. אחרי מלחמת ששת הימים הזירה השתנתה וכבר לא כללה רק את הנגב. היו גם סיני ורצועת עזה. אלוף הפיקוד, שייקה גביש, החליט שצריך להפוך את שקד לגדוד סיור עם ארבע פלוגות. זה שינוי עצום שפואד הוביל אחרי המלחמה. נוספו עוד שלוש פלוגות, הוקם בסיס אימון לוחם בערד, הוקמה מפקדת גדוד עם בעלי תפקידים שלא היו עד אז. שקד נהפכה לצבא של ממש".