עמוס ירקוני / דני דור
155 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
שלושה חדרים שתחליף את האוהל, את העדר ואת המרחבים האינסופיים. התפיסה שלו הייתה שאי־אפשר לקחת אוכלוסייה נוודית, שמתפרנסת מרעיית צאן, ולדחוס אותה לתוך יישובים, בלי שום המשכיות לאורח החיים שהיא רגילה לו. הוא חשב שצריך להקים מעין חוות חקלאיות, עם שטח לעדרים, שמהם יהיה אפשר להתפרנס, להפיק צמר, גבינות וגם בשר. לא לעשות מהבדואים עירונים גמורים ולא לקחת מהם לגמרי את דרך החיים המסורתית, אלא להשאיר משהו, לנסות לשמר אותה ולשלב אותה עם המודרנה. רק כך, ידע, הבדואים לא ירגישו ששכחו אותם מאחור. לפנות את כל הבדואים 1988 אריה אוזן: "לאחר שסיימנו ב־ מהשטח שיועד לשדה התעופה נבטים, אריק שרון, שהיה אז שר החקלאות והיה ממונה עלינו, הזמין אותנו אליו למשרד, לישיבת סיכום והפקת לקחים. כולם דיברו והיו מרוצים מכל מה שעשינו שם. אני לא דיברתי. ישבתי בצד, אכלתי בורקסים ושתיתי מיץ תפוזים. ואז אריק פנה אלי: 'רס"ר אוזן הצעיר, לך אין מה להגיד?' "'יש לי מה להגיד', עניתי, 'אבל אני בטוח שהדברים שאומר לא ימצאו חן בעיניכם'. שרון התעקש שאני אדבר, ואמרתי את כל מה שהיה לי להגיד: 'אנחנו צריכים לחשוב על בעלי העדרים, על האנשים שמתפרנסים מחקלאות. אי־אפשר בבת אחת להפוך את האנשים האלה לעירונים. צריך לתכנן מרחב כפרי, שהוא שונה מהמרחב העירוני. לא לדחוס את הבדואים לשיכונים ולקוות שהם ישכחו ביום אחד את כל מה שהיה עד עכשיו. בדואי צריך מרחב, שטח שבו יהיה מקום לכבשים, לתרנגולות ולעזים. "ישבו שם שני 'פרופסורים', שהיו בטוחים שהם יודעים הכול גם על הבדואים. אחד מהם היה יוסי גינוסר, בכיר בשב"כ. 'עזוב את הילד הזה', הם אמרו לשרון, 'הוא לא מבין כלום. הנגב הוא שלנו ומתי שנרצה אנחנו ניישב אותו, אנחנו נסתדר'. "בזאת הסתיימה הישיבה, ואת התוצאות אנחנו רואים היום. את זה גם עמוס ראה והבין - אי־אפשר לדחוס את הבדואים לשיכונים.
Made with FlippingBook flipbook maker