עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 156
עשו את זה בתל שבע, יישוב הקבע הראשון, וזאת הייתה טעות קשה. אף אחד לא היה מוכן להסתכל מעבר לאופק. על זה נאמר, 'אשר יגורנו בא לנו'. אם היו בונים מעין מושבים, אין לי ספק שהבדואים היו מרגישים אחרת לגמרי והיחס שלהם למדינה היה שונה. היו יכולים להקים חממות, שכל המשפחה הייתה עובדת בהן. לא היו צריכים להביא פועלים תאילנדים. זה היה רווח נקי לכולנו. בשלב מסוים הבינו שנעשתה טעות ומשרד החקלאות שינה כיוון ואִפשר להקים חממות חקלאיות בחורה וברהט, אבל גם כשרוצים לעשות טוב, עושים רע... גם זה היה כישלון. לא דאגו להדרכה המתאימה, לליווי ולהקניית ידע בנושא, ובסופו של דבר מי שהיה לו כסף השתלט על כל העסק. "גם השיטה שבה שלחו את האנשים ליישובי הקבע הייתה שגויה. החברה הבדואית חיה במבנה של חמולות. היה צריך לשמור על המבנה הזה, לא לפזר משפחות ללא כל תכנון מסודר. לא הייתה שום חשיבה בנושא. וכרגיל, לא כל כך שמעו למי שאמר שצריך לעשות את זה אחרת. ברגע שהחמולה התפרקה, המבנה הפנימי של היישוב נעשה חלש יותר. כבר לא הייתה הנהגה חזקה שיכולה לפתור בעיות עוד לפני שהן מחמירות. "יש עוד דבר שקורה עכשיו בשטח. בגלל המצב הגרוע של הבדואים, נוצר ואקום תרבותי ולתוכו נכנסה הדת. עד לא מזמן ביישובי הבדואים כמעט לא היו מסגדים. היום רואים מסגד בכל מקום, וזה רק יחמיר כי הדת נכנסת לכל ואקום שנוצר". דני אנקר: "הקשר שלי עם עמוס נמשך בשנים שהוא היה במשרד השיכון. עבדתי באותם ימים בבאר שבע והיה לי קשר עם הבדואים, כך שנפגשנו ודיברנו הרבה. אני יודע שהביקורת של עמוס לא הייתה רק על המדינה. הייתה לו גם ביקורת גדולה על ההתנהגות של הבדואים. הם היו מגיעים עם עורכי דין, מביאים כל מיני ציורים וקשקושים, כאילו קושאנים מהתקופה הטורקית, ומנסים לשכנע אותנו שזה אמיתי. היה לנו ברור שהכול המצאות, זיופים שהם הכינו יחד עם יהודים שלימדו אותם כל מיני טריקים.
Made with FlippingBook flipbook maker