עמוס ירקוני / דני דור
161 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
■ ■ ■ דדה: "עזרה לאחר הייתה תמיד ערך עליון עבור עמוס. היה אירוע אחד שבו הבנתי עד כמה זה חשוב לו. פעם נסעתי בלילה עם צביקה גן, שהיה קצין אצלנו, להביא בשר של איילה למסעדה של מוריס בבאר שבע, שהיה לנו איתה הסכם של איילות תמורת ארוחות. נסענו בג'יפ של עמוס, שהיה מותג ביחידה ותמיד היה מצוחצח ומבריק. היה אסור לגעת בו בלי לקבל רשות מעמוס. הוא היה ממש הבייבי שלו. קיבלנו אישור, שמנו את הבשר ונסענו. באמצע הדרך פגשנו אמבולנס עם יולדת שנתקע בדרך לבית החולים בבאר שבע. העברנו אותה לג'יפ ונסענו לבית החולים. כשחזרנו לבסיס, הג'יפ היה מלא מים ודם. כל הלילה עבדנו כדי לנקות אותו, שלא יישאר כתם אחד. היינו די בלחץ. מה יקרה אם עמוס יראה שהג'יפ לא חזר מבריק? "בבוקר עמוס קרא לי. 'דדה, בוא הנה, מה זה הג'יפ הזה?' סיפרתי לו מה קרה ושאלתי, 'מה רצית שנעשה? שנשאיר את היולדת באמצע הכביש? עוד מעט זה יתייבש והכול יהיה בסדר'. הוא אמר לי, 'תדע שרק בגלל שהגשתם עזרה – אני לא כועס עליכם". "לפעמים באו אליו נשים בדואיות", סיפרה אחת מבנותיו של עמוס. "היו יושבות אצלו בחדר ובוכות שאין להן כסף, אין להן במה להאכיל את הילדים. אבא תמיד היה מוציא כסף מהכיס ונותן להן. כסף שלו, לא של המשרד. הן אף פעם לא החזירו לו, אבל הוא המשיך לתת. הדלת הייתה תמיד פתוחה ואבא תמיד נתן בנדיבות ובלב פתוח".
Made with FlippingBook flipbook maker