עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 168
הוא אמר לנו, 'תנו לו מים, סיגריה. תתייחסו אליו בכבוד'. גם לרכוש הוא התנהג כך. זה היה בנפשו. יש לי סיפור קטן שממחיש את זה: במלחמת ששת הימים, אחרי שהגענו לנח'ל, יצאנו לסיור ארוך באחד הוואדיות באזור. פגשנו שם בדואי עם גמל מיוחד. אחד החבר'ה, לוחם אמיץ שאהבתי מאוד, לקח ממנו שני דברים מיוחדים: חרב ואוכף גמלים מצמר. "התחלנו לחזור ופתאום ראיתי את שני הדברים האלה. אמרתי שמיד חוזרים לבדואי, מחזירים לו אותם ונותנים לו מנת קרב. הייתה התנגדות. ואני התעקשתי: 'אנחנו לא זזים מכאן עד ששני הדברים האלה לא חוזרים לבעלים שלהם'. וזה מה שהיה. כשחזרנו ליחידה, ניגשתי מיד לעמוס ודיווחתי לו על האירוע. הוא כמובן גיבה אותי. 'שלא יעזו לקחת שום דבר. אסור שמישהו ייקח משהו לא שלו'. זה היה כל כך חזק אצל עמוס והוא תמיד הקפיד על זה: אתה לא לוקח שום דבר שהוא לא שלך". ג'ורג'ט: "יום אחד הגיעו אל עמוס אורחים. זה היה בתקופת הממשל הצבאי, ומי שרצה לצאת מהאזור שלו היה צריך לקבל רישיון. הם ידעו שעמוס בצבא ויכול לעזור להם לקבל רישיון והביאו לו הרבה דברים, מתנות. עמוס הגיש להם אוכל וכשסיימו לאכול אמר להם שאם הם לא לוקחים מיד את כל מה שהביאו, הוא מתקשר למשטרה. הוא ממש כעס. 'מה זה? אתם מביאים לי שוחד? אתם רוצים שאעזור לכם? בבקשה. אני עוזר, אבל בלי מתנות. קחו מיד את כל מה שהבאתם'". מיקי שקד: "יום אחד עמוס קיבל טנדר חדש. מהניילונים, כמו שאומרים. גלדיאטור שעמד מצוחצח ומבריק ליד הלשכה. כולנו באנו לראות אותו ושמנו לב שהפלסטיק מקדימה לא יושב טוב. מישהו אמר, 'איזו עבודה ערבית', ועמוס ענה: 'למה אתה אומר עבודה ערבית? זאת עבודה של יהודים'. כאילו הזכיר לנו, הקיבוצניקים, שגם הוא ערבי". יואש מור: "מדי פעם עמוס העביר לנו תדריך פעילות מבצעית. פעם הוא אסף את כולנו לפני היציאה, נתן תדריך מפורט ביותר
Made with FlippingBook flipbook maker