עמוס ירקוני / דני דור

167 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

מה קורה איתי בבית הספר, שאל על הלימודים, רצה לדעת מי החברות שלי. פעם אמרתי על מישהי שאני שונאת אותה, ולא אשכח מה אבא אמר לי: 'אף פעם אל תשנאי. שנאה זאת מילה קשה. את יכולה לא לקבל מישהו, לא לאהוב מישהו, אבל לא לשנוא'. המשפט הזה נשאר טבוע בי עד היום. לאחר שנים אמרתי אותו לבן שלי, כשאמר על מישהו שהוא שונא אותו. לא לשנוא! אפשר לא לקבל, לא לאהוב, אבל לא לשנוא. "אבא כיבד אנשים. זה בלט אצלו מאוד. הוא אמר לנו שאם אנחנו מארחים אנשים ומגישים ארוחה, אנחנו לא יכולים להפסיק לאכול עד שאחרון האורחים לא הפסיק גם הוא. אני זוכרת אותו יושב ומנשנש עוד משהו, גם כשכבר היה שבע. פעם שאלנו אותו למה זה ככה, והוא הסביר: כשהמארח מפסיק לאכול, לאורח לא נעים להמשיך, ולכן המארח חייב להמשיך לאכול עד שכולם ישבעו". יהודה מלמד: "מעמוס קיבלתי ערכים שמלווים אותי כל החיים. כבוד, התחשבות בזולת, עזרה לאחר. יצאתי מהיחידה אדם טוב יותר בזכותו. יום אחד התקשר אלי אפרים סנה. יצחק רבין, שהיה אז שר הביטחון, עמד למנות אותו למושל יהודה ושומרון, ראש המינהל האזרחי. סיפרתי לאפרים על עמוס והצעתי שייפגש איתו. הפגישה התקיימה בבית של עמוס בבאר שבע ולא דיברנו בה מילה על יהודה ושומרון. אחרי הארוחה יצאנו לדשא, ושם אפרים קיבל הרצאה ארוכה איך להתנהג עם הפלסטינים. הוא שמע את העקרונות שעמוס לימד אותנו כשהיינו צעירים. כבוד, התחשבות בזולת, היחס ליריב. אפרים התרשם מאוד, כמונו. קיווינו שיצליח ליישם את הדברים ששמע מעמוס". ■ ■ ■ צביקה גן: "עמוס היה אחד האנשים הכי מוסריים שהכרתי. תמיד שמענו ממנו שאויב הוא אויב כל עוד הוא מאיים עלינו ועל המדינה, אבל ברגע שזה מסתיים – הוא בן אדם. לא פוגעים בו.