עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 166

ח'דר, ליד קברו הפתוח בחלקה הצבאית בקריית שאול: "באנו כולנו, טוראים ואלופים, ובשביל כולנו היית אלוף האלופים. כל כך הרבה חייבים לך את ביטחונם ואת חייהם בלי שהם יודעים על כך. עמוס שלי הוא מפקד שכולם מרגישים ביטחון בקרבתו, שכולם אוהבים, שמפקדיו מקשיבים לו. שהוא יותר ישראלי מהישראלים, יותר בדואי מהבדואים, יותר מלומד מהמלומדים ויותר אדם מכולנו". ■ ■ ■ עמוס שלנו, יספרו כל מכריו ומוקיריו, לא היה רק גישוש, חיתוכים, מרדפים ומארבים. מעמוס ספגו כולם ערכים שליוו אותם לאורך שנים. הוא דיבר עם כולם בגובה העיניים, ולא הייתה בו טיפת התנשאות. מעולם לא הפגין גינונים של מפקד מול חייל פשוט. דברים כאלה לא לומדים בשום מקום, אלא גדלים איתם. הוא היה מפקד נערץ ומחנך נערץ, שהיה לו סל מלא ערכים להעביר לאחרים. עמוס מעולם לא היה מהמתבלטים. הוא לא כתב מאמרים, לא נאם בפני קהל. כאשר השתתף בתדריכים לקראת פעולות או בישיבות רבות־משתתפים במשרד השיכון, ישב תמיד בשורה השנייה או השלישית. מעולם לא ראו אותו מקדימה. הוא היה אלוף בדברים שעשה, מצוין בכל דבר שנגע בו, אבל כשהיה צריך לקום ולומר "אני רוצה" – את זה לא עשה. לכן, בין היתר, עברו שש שנים עד שקיבל את הפיקוד על שקד. אבל גם כשלא התבלט, הייתה לו נוכחות מיוחדת. אי־אפשר היה להתעלם ממנו. הוא לא נזקק לסממנים חיצוניים. היו לו כריזמה ומנהיגות טבעיות. הוא הפגין מנהיגות כבר בגיל צעיר, בתקופה שחבר לכנופיה שפעלה נגד הבריטים והיהודים בעמק יזרעאל, ובהמשך היא התפתחה לכיוונים חדשים. "אבא חינך אותנו לכבד אנשים", סיפרה אחת מבנותיו. "זה היה מוטיב מרכזי בחינוך שקיבלנו ממנו. כילדה, הוא תמיד התעניין