עמוס ירקוני / דני דור

165 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

יוסי לבקוב: "החברות עבור עמוס הייתה עניין קדוש ממש. אני זוכר שפעם, בוויכוח על גנדי ועל הדעות הפוליטיות שלו, הוא ממש הזיל דמעה. מישהו אמר משהו נגד גנדי, ועמוס רק אמר שגם אם חבר נופל – הוא עדיין חבר. החברות ביניהם החלה , כשגנדי היה קמ"ן פיקוד הדרום, והם עבדו הרבה 50 בשנות ה־ יחד. גנדי העריץ את תפיסת החיים, את האומץ ואת הכנות של עמוס והעריך אותו מאוד על המקצועיות שלו, שבזכותה ניצלו חייהם של חיילים רבים בתקופת המרדפים. עמוס תמיד ידע איך לתפוס אותם בלי אבידות בצד שלנו. "בשביל שניהם זאת הייתה חברות אמיתית. גנדי הכיר היטב את עמוס וידע שהוא אף פעם לא יבקש דברים שמגיעים לו. למשל, רכב שהגיע לו כנכה צה"ל. הוא לא היה מודע לזכויות שלו. כשהשתחרר מהצבא, קנה רכב שלא התאים לו בגלל הנכות ברגל. אמרו לו שיחליף את הרכב, והוא לא ידע איך עושים את זה. פנו לגנדי, ששמע שעמוס סובל, ובתוך שלושה ימים הוא קיבל רכב חדש. גנדי ממש הסביר לו מה הזכויות שלו: 'אתה הקרבת רגל ויד למען המדינה, אז חתיכת רכב מחורבן תקלקל לך את הדבר הזה? תפסיק לבלבל את המוח, תפסיק להתבייש. תגיד: כואב לי, ואנחנו נדאג שיחליפו לך את הרכב'. "באותה תקופה היה נהוג לתת תחנות דלק לנכי צה"ל, כחלק מהשיקום. עמוס רצה לקבל תחנה באזור באר שבע. הציעו לו תחנה עם שותף והוא לא הסכים, רצה לבד. אמר שזה לא בשבילו אלא בשביל הילדים. גנדי התערב, כתב מכתבים למשרד הביטחון, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר. עמוס לא קיבל תחנה". החברות בין השניים הייתה חברות ללא תנאים, עד הסוף וגם אחריו. כשהוחלט לקבור את עמוס בבית הקברות הצבאי בקריית לא הייתה בבית 1991 שאול, התעוררה בעיה: הוא אינו יהודי. ב־ הקברות הצבאי שום חלקה ללא־יהודים. כמה מבוגרי היחידה פנו לגנדי, ובעזרתו של יצחק רבין נמצא פתרון בתוך זמן קצר. כך ספד רחבעם זאבי לחברו הטוב עמוס ירקוני, עבד אל מג'יד