עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 174
הארון העטוף בדגל ישראל וטמנו את המפקד והלוחם המוסלמי באדמת מדינת ישראל שעליה הגן. יצחק רבין הגיע ודיבר, גנדי דיבר. זאת הייתה הלוויה המונית. מאות הגיעו מכל הארץ כדי לכבד את עמוס. פקודים, לוחמים, בדואים מהגליל ומהנגב, חברים. המון רב. קברו של עמוס היה הקבר הראשון בחלקה, ומהר מאוד היא התמלאה, בעיקר בחיילים מברית המועצות לשעבר, שעל פי ההלכה אינם יהודים. כולם מחבקים את עמוס". המהומה סביב הקבורה לא שככה גם אחריה. מישהו התראיין ברדיו או בטלוויזיה ואמר שהוא לא מוכן שהבן שלו ייקבר ליד ערבי. מיד עלה לשידור אב שכול שאמר שהוא רוצה שבנו ייקבר אך ורק לצדו של עמוס ירקוני. גם גנדי אמר שהוא מבקש להיקבר ליד ידידו הטוב, עבד אל מג'יד ח'דר. בעקבות הסערה הציבורית פרסם חיים חפר, בטורו השבועי ב"ידיעות אחרונות", מקאמה מרגשת:
אילו הייתה זאת רק גבורתו – היינו אומרים דיינו • כי עמוס ירקוני – הוא עבד אל מג'יד ח'דר – לא היה שכיר חרב בארצנו • הוא היה אוהב מולדתו בכל שס"ה גידיו ובכל רמ"ח אבריו המצולקים • ופקודיו הלכו אחריו במדבר והאמינו בחושיו הדקים • – קוץ שבור, עקבות גמל, אבן שהוזזה, ריח מדורה ממרחקים • בן הארץ היה, אח לגבעות הצחיחות ולמי בארות זכים • כמי שרשם בדברי ימיהן כמה פרקים • ואיש לא ייטול זאת ממנו, מאותו לוחם מפלא וייחודי • גם אם לא ייקבר לידו, או לצדו, חייל צה"ל יהודי • ואם הדם סער, ואם הצעקה "שערורייה" כמעט פצחה את תופי אוזנינו • הייתה זאת המחאה הצודקת כנגד השתלטות ההלכה על חיינו ומותנו • כאשר לא רק בשבת ובחג ומועד, אלא גם ברגעים הכואבים והעצובים • העכבישים הללו, לוכדים אותנו בקוריהם, כמו היינו זבובים.
Made with FlippingBook flipbook maker