עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 20

הוא ביקש. הוא שלף מאחת המגירות כרך גדול, ספר של צ'רצ'יל על מלחמת העולם השנייה, פתח באחד העמודים והודיע לי: 'אני אקרא ואתה תתקן אותי ותסביר לי דברים שאני לא יודע'. כך עשינו בכל ערב. אחרי סיור, לפני סיור, ישבנו בחדר עם הספר של צ'רצ'יל וקראנו יחד". : חמשת 50 מדובר במחזה לא שכיח בצה"ל של שנות ה־ הכרכים שכתב צ'רצ'יל על מלחמת העולם השנייה בחדרו של קצין בדואי, סגן מפקד של יחידה קטנה, שפותר תשבצים של "הארץ" כשמשעמם לו, ואת התדריכים לפני יציאה לסיור או למרדף מתבל בציטוטים של אנשים מפורסמים. ■ ■ ■ את הכישורים שרכש בשדות עמק יזרעאל ניצל גם לדברים אחרים. גניבות בקר וצאן מיישובי היהודים היו דבר שבשגרה. לימים סיפר איך היה גונב כבשים מנהלל ומיישובים אחרים בסביבה, מעביר אותם לירדן ומוכר שם, או גונב כבשים בירדן ומוכר פה. כאמור, לא הייתה בושה לגנוב. וכשהעדר ביישוב השכן היה כל כך קרוב ומזמין, לא היו הרבה היסוסים. או שגנבת או שרעבת. באורח פלא, העדר הקטן של המשפחה גדל מדי פעם – בזכות תוספת חדשה מעדרי היהודים. יום אחד רעה עבד אל מג'יד את עדר המשפחה סמוך לנהלל, וצעיר מבני היישוב דהר אליו על סוסתו ודרש ממנו לסלק משם מיד את הכבשים. הצעיר הזה היה משה דיין, ועבד אל מג'יד, שהיה צעיר עוד יותר ממנו, סירב. הוא היה נער עשוי לבלי חת. הוויכוח גלש במהרה לעימות אלים, כשאחד מהשניים נופף בנבוט והשני באבן. ואמנם המאבק הסתיים ללא הכרעה, אבל הלקח נלמד ושוב לא ניסה עבד אל מג'יד לפלוש לשטחי המרעה של שכניו היהודים. את דיין פגש , כפי שסיפר בגאווה, 1935 בכמה הזדמנויות נוספות ובפברואר הוזמן לנגן בחליל בחתונתם של משה ורות. לימים, כאשר נשאל משה דיין אם אפשר לצרף את הקצין