עמוס ירקוני / דני דור

33 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

- הגיע עמוס ירקוני עם צל"ש ראשון, שהוענק לו על ידי אל"ם אורי בן-ארי, אז מפקד החטיבה המרחבית בצפון הנגב, על לכידת שני סיירי מודיעין מצרים שחצו את הגבול מרצועת עזה ונתפסו לאחר מרדף ארוך שהוביל. זה היה הצל"ש הראשון מארבעת אותות ההצטיינות שקיבל במהלך שירותו הצבאי, לרבות אות המופת. ■ ■ ■ אבל עוד לפני כן, בניגוד ללבקוב וליוסיפון שרצו מאוד שילך לקורס קצינים, עמוס עצמו התלבט. הוא הרי איש שטח. מה לו ולכיתות לימוד, להרצאות ולמבחנים, ועוד הכול בעברית. הוא גם יהיה הצוער המבוגר בקורס ויצטרך לחלוק כיתות 33 ידע שבגיל לימוד ואוהל עם צוערים בשירות סדיר, שאף שהם צעירים ממנו, השכלתם עולה בהרבה על שלו. למרות הכול, לבסוף הוא התרצה. ישעיה תדמור, איש חינוך שניהל בעבר את בית הספר הריאלי , בקורס הקצינים שהתקיים במחנה 1953 בחיפה, פגש את עמוס ב־ , ממזרח לחדרה. שניהם ישנו באותו אוהל, מיטה ליד מיטה. 80 לדבריו, עמוס היה מסוגר, לפחות בהתחלה, והתקשה בעברית למרות החודשיים שעשה באולפן, אבל כשנפתח לבסוף, כולם הבחינו באיכויות שלו. "בדואי מעמק יזרעאל, גשש, מבוגר מכולנו, בן דורו של משה 1 דיין שהיה חברו", סיפר עליו תדמור. "בתרגילי ניווט בבה"ד הוא התגלה כמלך השדה. הכיר כל צמח, חרק וציפור, זיהה תנועת גמלים ממרחק קילומטרים רבים, ניווט בלילה חשוך בדרך המדויקת ביותר. והייתה לו חוכמה רבה. הוא השכיל לאבחן מצבים ואנשים והציע פתרונות מקוריים לבעיות. הוא ידע לתת, לעזור. היינו חברים טובים. הוא קרא לי 'אישליהו' ואני כיניתי אותו 'עבדליהו'. "הוא היה הבדואי היחיד בקורס. התייחסנו אליו בתערובת של רגשות. מצד אחד הוא היה אחר באורח קיצוני, נטע זר: בדואי,