עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 34

מבוגר מאיתנו, נשוי, בעל אוצר מילים מצומצם בעברית, רחוק מכל התנסחות גבוהה. מצד שני, הייתה מעליו הילה: הוא היה חברו של משה דיין, היו מאחוריו עלילות גבורה והערכנו אותו. "בתקופה הראשונה בקורס הוא היה אצור ומכונס בעצמו, כאילו תהה מה לו ולזה, אבל עם הזמן נפתח והתגלה כבעל תכונות תרומיות, ובראשן חברות, נכונות לעזור והומור. בתקופת הקורס היינו חברים קרובים, כמעט תמיד היינו צמודים זה לזה באימונים. אני תיווכתי לו את ההסברים התיאורטיים, והוא סייע לי בשדאות. התפעלתי ממנו. בתקופת הקורס נשלחנו, כל אחת מהמחלקות, לכשבועיים של פעילות מבצעית. המחלקה שלנו פעלה ליד קציעות. ביצענו חדירות לילה לא ארוכות לתוך השטח המצרי במגמה לעקוב אחרי תנועת מסתננים. המדריך הכיתתי שלנו היה המפקד לכאורה, אבל המפקד בפועל היה עבדול, כפי שכינינו אותו. היה ברור לכולם שבשטח הוא המנהיג. אני זוכר איך הוא כאילו נהפך לחיית שדה – היו לו ראייה חדה בעלטה מלאה, יכולת לשמוע רחשים ממרחק של קילומטרים רבים, להריח את האדמה ולזהות נוכחות אדם ויכולת גישוש אחר עקבות. ואת כל זה הוא עשה בשליטה עצמית, באיפוק ובשקט מופתיים. "הדמות הזאת, של אדם-שדה, ריתקה אותי גם כעבור שנים", המשיך תדמור. "מרטין בובר מכנה את האדם מהתקופה הקדומה של האנושות בשם 'בן בית', כלומר בן בית בטבע. האדם הקמאי הזה חש את הטבע ואת תופעותיו – השמים והאדמה והמים והברקים והצמחייה וחילופי העונות – ביחס אני-אתה, בלי מחיצה בינו לבין התופעות הללו, בלא עיבוד שכלתני, כחוויה ישירה, מכילה. זאת, על פי בובר, לעומת האדם בן תקופתנו שאיבד את היכולות הללו. "לפני שנים רבות קראתי מכתביו של הסופר הפרואני קרלוס קסטנדה, וכרבים מהצעירים אז, התפעלתי גם אני מדמותו של גיבור ספריו, השאמאן דון חואן. אף הוא אדם-טבע, איש בעל עוצמות רוח וסגולות היוצרות קשר עם גורמי הבריאה ועם הנשגב.