עמוס ירקוני / דני דור

35 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

"כשהתוודעתי לדמויות האלה וניסיתי להמחיש אותן בעיני, הלכתי לעבד אל מג'יד ח'דר. דרכו הבנתי אותן טוב יותר". ■ ■ ■ באחד מתרגילי הלילה בקורס היה עמוס המקלען ובסיומו גילה שאחד מחלקי המקלע נפל בשטח סלעי. למחרת בבוקר ביקש ממפקד המחלקה אישור לחפש את החלק החסר. האזור היה גדול מאוד והחלק קטן מאוד ובוודאי נחבא עמוק בין הסלעים. הסיכוי למצאו היה קלוש. כל הצוערים עקבו אחרי עמוס, שהתקדם באטיות, צעד אחר צעד, עד שמצא את החלק שאבד. "כנראה נולדתי עם זה. יש לי כישרון להתמצא גם ביום וגם בלילה", הסביר לצוערים המתפעלים. במרס 17 במהלך קורס הקצינים נלקח עמוס למשימה מיוחדת. ב־ תקפו מסתננים שהגיעו מירדן אוטובוס שחזר מאילת, שם 1954 השתתפו הנוסעים בטקס לציון חמש שנים לכיבוש העיר והנפת דגל הדיו. המחבלים פתחו באש מהמארב בשעה שהאוטובוס טיפס באטיות במעלה עקרבים התלול, שהיה הציר היחיד שחיבר אז בין מהנוסעים נרצחו. זה היה אחד האירועים 12 באר שבע לאילת. הקשים שידעה ישראל באותן שנים. ירקוני התבקש על ידי אלוף הפיקוד לנסות לאתר את עקבות התוקפים, שהובילו מזרחה, לעבר גבול ירדן. זהותם הייתה ידועה: בראשם עמד סעיד אבו בנדק, מבריח בדואי משבט אל־עזאזמה שחלקו יושב בנגב וחלקו בסיני. ככל הנראה היה מדובר בפעולת נקמה על הברחה גדולה שארגן וסוכלה קודם לכן בידי צה"ל. הכוח הרודף, בהובלת הצוער הבדואי, הגיע עד לגבול ושם עצר. מאותו רגע, סיפר עמוס, נפתח חשבון דמים בינו לבין אבו בנדק. הטבח במעלה עקרבים והידיעה שמדובר בגבול פרוץ לחלוטין, גם ממזרח וגם ממערב, היו אחד הזרזים להקמת יחידה חדשה בצה"ל – כוח מיומן שיתמחה באיתור חדירות ובמרדף אחר החודרים, ואחת היא לאיזו מטרה חדרו: מודיעין, גניבה, חבלה או