עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 48

פשוט לאטום את הגבולות ללא גדר, ללא אמצעי גילוי אלקטרוניים וללא מערכות טשטוש שמקלות את זיהוי החדירה. המצב הגיע עד כדי חשש להמשך קיומם של היישובים הסמוכים לגבול, שהיו ברובם מושבי עולים, בעיקר מצפון אפריקה, והוקמו במטרה כפולה: ליצור רצף של יישובים 50 בתחילת שנות ה־ יהודיים בין רצועת עזה לחברון, ולסייע בקליטתם של המוני העולים החדשים שהגיעו לארץ לאחר מלחמת העצמאות. המדינה סיפקה לעולים שיושבו במושבים אמצעים לעסוק בחקלאות וכן מדריכים חקלאיים שלימדו אותם איך לחרוש או איך להתפרנס מרפת קטנה או מלול תרנגולות. ובכל זאת, המושבניקים החדשים נתקלו בבעיות רבות, שנוצרו בין היתר בשל מיקומם של היישובים והתמהיל הדמוגרפי בהם. המושבים היו חלשים מבחינה כלכלית וחסרו את הלכידות החברתית שאפיינה את הקיבוצים והמושבים הוותיקים, שהוקמו . היה חשש שהתושבים, שלא היו מורגלים 40 וה־ 30 עוד בשנות ה־ בחקלאות, יקומו בבוקר, יגלו שבלילה גנבו להם את הפרה וכמה צינורות השקיה ויחליטו לעזוב, כי לא יצליחו להתמודד עם המציאות שבה צריך גם לשמור בלילה על הרפת וגם לעבוד ביום. עוד חדירה, עוד גניבה, עוד ניסיון לפגוע בתושבים, ולאט־ לאט המושבים, ששימשו לפי התפיסה הביטחונית אז חגורת מגן מול רצועת עזה, יתרוקנו מתושביהם. לכן היה חשוב לאטום את הגבולות, לחסום ניסיונות חדירה מרצועת עזה במערב ומירדן במזרח ולמנוע פגיעות בהם, בדמות גניבות או מעשי טרור. רחבעם זאבי, גנדי, היה ראש מטה פיקוד המרכז כשהוחלט פורק פיקוד הדרום 50 להקים את סיירת שקד (באמצע שנות ה־ משיקולי תקציב ונהפך למחוז דרום בתוך פיקוד המרכז, כך שבתחילת הדרך שקד הייתה שייכת לפיקוד המרכז. פיקוד הדרום הוקם מחדש לאחר חצי שנה). הוא חיפש אנשים שיביאו ליחידה שיטות לחימה לא קונבנציונליות, אולי בהשפעת פלוגות הלילה בפיקודו של "הידיד", אורד וינגייט, שהוקמו במהלך המרד