עמוס ירקוני / דני דור
61 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
שבע אהבו להגיע ולאכול את הפירות. אבא תלה על העץ פעמון עם חוט ארוך עד המרפסת, ואנחנו שכבנו שם במארבים בתורנות ובכל פעם שהגיע בולבול, משכנו בחבל, הפעמון צלצל והבולבול ברח".
■ ■ ■ אחד הדברים הייחודיים שעמוס פיתח היה שיטת החיתוכים: מיד לאחר שהתגלתה חדירה, התחיל המרדף. כוח אחד התחיל ללכת על העקבות שהתגלו. החודרים הקדימו את הסיור בכמה שעות. הם כבר עברו כאן, הסיור רק עכשיו החל במרדף. לעמוס היה חוש מדהים להבין לאן הם הולכים, באיזה כיוון הם מתקדמים. במקום להמשיך ללכת על העקבות, הוא ידע שאפשר לקחת את אחד הצוותים ולהקפיץ אותו לתא השטח הבא, לבדוק אם החוליה כבר עברה שם. אם לא, סימן שהמרדף מתקרב. אם נמצאו עקבות, הצוות הוקפץ לתא שטח רחוק יותר - בהתחלה בקומנדקרים ובהמשך במסוקים. עמוס תמיד שלט בחיתוך וידע להיכנס לראש של החוליות החודרות. הבין לאן יתקדמו והיכן ירצו להסתתר בלילה. הוא תמיד כיוון את הכוח, גם כשישב בבסיס ולא השתתף בעצמו במרדף. כך זמן המרדף קוצר משמעותית והתוצאות השתפרו. יש הבדל גדול בין מרדף בשעות היום למרדף לילי: בשעות היום עושים חיתוכים כדי לקצר את המרדף. אם החוליה שחדרה צריכה לעבור עשרות קילומטרים עד לגבול, בעזרת החיתוכים קילומטרים. בלילה 25 יכולים הרודפים להגיע אליה אחרי עובדים אחרת ומציבים מארבים במסלול ההליכה של החוליה. את המארב יש להציב בשקט גמור ולחכות שהחוליה תגיע ותכוון לנקודה שבה חצתה את הגבול פנימה. לפעמים נוקטים טקטיקה אחרת: מקימים רעש יזום, וכך חברי החוליה מעריכים שמחכים להם בשטח ומחפשים מקום להסתתר בו למשך הלילה. בבוקר תופסים אותם.
Made with FlippingBook flipbook maker