עמוס ירקוני / דני דור

עמוס ירקוני | 62

דוד עמיר, דדה, שהיה לוחם ביחידה: "זאת הייתה הגאונות של עמוס. קראתי לזה טכניקה של חושים. לפעמים בזמן מרדף הייתי שואל אותו למה הוא מחפש דווקא פה, והתשובה הייתה שהוא לא יודע לתת תשובה, אבל ככה הוא מרגיש. הוא היה יכול לנתח אדם על פי העקבות שלו: כאן הוא עייף, כאן הוא ממהר ולא שם לב לדברים הקטנים, כאן הוא צולע... הוא היה מנתח דברים שאנחנו לא היינו מסוגלים לראות. לפי סוג העקבות הוא מיד ידע אם מדובר באנשי צבא, שתמיד נעלו נעליים, או בגנבים, שהרגליים שלהם היו עטופות בעור של כבש. כמעט כל מרדף הסתיים בתפיסה, או בשטח או במארב במקום שהם נכנסו בו וממנו התכוונו גם לצאת". גנדי אמר שגישוש וגששות זה לא רק לגלות עקבות, אלא גם שדאות ברמה הגבוהה ביותר וחיילות מעולה. הוא הוסיף, "לעמוס אמנם קוראים אבי הגששות, אבל הוא היה הרבה יותר מזה. עמוס היה מפקד מבצעי מעולה שהגששות הייתה אחד הכלים שעמדו לרשותו, ובזכות היותו גשש מעולה הגיע גם להישגים שאליהם הגיע. גששות זה לדעת לקרוא את השטח, את מה שקורה בו, את מה שמשתנה בו ואת מה שעומד לקרות בו, וזאת על ידי ראייה של פרטי פרטים וצפייה של הנולד. מה היריב עומד לעשות. אלה דברים שאי־אפשר ללמוד בבית ספר, בספרי הדרכה או בקורסים צבאיים. צריכים לגדול איתם". דני אנקר, שהיה קצין בשקד: "מה שהיה מעניין בשיטה שפיתח עמוס הוא שהיא לא הגיעה כתורה כתובה, אלא הכול נולד בראש של עמוס, שהבין את הראש של אלה שהתמודד איתם, ידע מה הם יעשו ולאן ילכו. הוא הצליח למצוא פתרונות ולאפשר לנו לשלוט בכל המרחב הגדול. לדוגמה, אם אדם או חוליה חוצים את הגבול בשבע בערב, אנחנו רואים את העקבות שלהם רק בשבע בבוקר, שעות עלינו. בשל ההכרח 12 בסיור הבוקר. יש להם יתרון של הזה שיצרה המציאות, התפתחה שיטת הפעולה של בניית מרדף משולב עם רכב או הליקופטר – כך אפשר להגיע לחודרים בתוך שעתיים ולבטל את יתרון הזמן שהיה להם.