עמוס ירקוני / דני דור

69 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

מכתבים למקומות שהיה צריך. גם אחרי שהוא התערב, עברו שמונה חודשים עד שהסכימו לגייס אותי".

■ ■ ■ לפני מועדון היחידה בבסיס במשמר הנגב הייתה בריכת נוי שהחיילים בנו בעצמם, מבטון, על פי ההוראות של עמוס. כשהבטון עוד היה טרי, עמוס רצה שעל הקרקעית יכתבו בצדפים משוקעים את הסיסמה: "אם אין סיכון אין סיכוי". המילים האלה כל כך התאימו לעמוס, שתמיד היה מוכן לקחת סיכונים כי היה לו ברור שאחרת, הסיכויים להצלחה יפחתו. ■ ■ ■ אחד מוותיקי היחידה סיפר: "שעת בוקר מוקדמת, כולם נמצאים בחדרים למעט סיור הבוקר שיצא לבדוק את דרך הטשטוש. לפתע מגיע דיווח במורס – 'אדום'! יש חדירה. הסיור גילה עקבות. התחיל רצף מהיר של אירועים. צופר האזעקה החל ליילל בקול, כולם זינקו מהמיטות ומהחדרים, רצו כמו מטורפים, חלק בסנדלים ובמכנסיים קצרים, אבל עם חגור ונשק. כולם הגיעו במהירות לרחבת הדשא שלפני משרד המפקד, והמפקד התורן ציוות לקומנדרים שכבר חיכו לנו. חמש דקות מרגע שנשמעה האזעקה כולם כבר היו בנסיעה. חלק היו בדרך למקום הגילוי, ואחרים בדרך לחיתוכים במקומות רחוקים יותר, על פי התורה שלמדנו מעמוס". עמוס פחות התעניין איך מנקים את הנשק, רק רצה שהנשק יהיה נקי, תקין ומוכן לפעולה בכל שעה. עמי רונן ממושב מולדת, שהיה לוחם ביחידה: "הייתה בפירוש אווירה די פרועה. עשינו כל מיני דברים שהם לא בדיוק על פי הנהוג בצה"ל. לפעמים גם דברים די מסוכנים. את הנשק האישי, למשל, לא ניקינו בדרך הסטנדרטית, כמו כולם. המצאנו שיטה חדשה: מכניסים כדור לקנה, שזה סופר־מסוכן, מניחים את הרובה באופן אנכי ושופכים