עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 68
שאנחנו היינו מוכנים לצאת לשטח. זה ממש הכעיס אותו. הוא לא היה מוכן לפגיעה כזאת ביכולת המבצעית. לא הפריע לו שאנחנו בסנדלים ובבגדים אזרחיים, אבל אם חס וחלילה הנשק לא היה נקי, התחמושת לא הייתה במקום והקומנדקר לא היה מוכן בזמן – הוא לא עבר על זה בשתיקה".
אבא דואג אחת מבנותיו של עמוס: "בכל פעם שנפצעתי, אבא ממש כעס עלי שלא נזהרתי. כששברתי את הרגל, הוא לא דיבר איתי חודש. כששברתי את היד, הוא אמר לי להיכנס לחדר ולא לצאת משם עד שהוא ישחרר אותי. כשההורים בנו את הבית בבאר שבע, קפצתי מהחלון ופתחתי את הראש. במקום לקחת אותי לקופת חולים, אבא לקח אותי הביתה. רק אמא לקחה אותי לרופא. הוא כל כך דאג לנו, שממש הכעיס אותו שאנחנו לא נזהרות... זה דומה לדאגה שהייתה לו כל הזמן לחיילים שלו. שלא ייפצעו. שלא יקרה להם משהו. שיחזרו תמיד בשלום מכל פעילות מבצעית". רציתי להתגייס לצבא. עברתי כבר 23 אמירה: "בגיל את גיל הגיוס, אני לא יהודייה, וכנראה לא הייתה במחשב שורה שהייתה יכולה להכיל מידע כזה. באתי לאבא, סיפרתי לו, והוא איחל לי בהצלחה. הוא ידע שיש בעיה אבל לא ניסה לעזור לי. אחר כך הבנתי למה. הוא חשב שלא אצליח להתגייס לצבא ולא רצה שאתאכזב. הוא קיווה שארד מזה. היו לו כבר מספיק אכזבות עם שני אחי, והוא לא רצה שגם אני אעבור את זה. הלכתי לפואד, שהיה אז חבר כנסת, וביקשתי שיעזור לי. פואד שאל אם אבא יודע, אמרתי שכן, והוא התקשר לאבא שנתן לו אור ירוק. פואד התחיל לשלוח
Made with FlippingBook flipbook maker