עמוס ירקוני / דני דור

67 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

ישנתי כשזה קרה. "אחרי שכולם סיימו לברך, עמוס לקח אותי הצדה. 'אתה רואה, צדקתי כשאמרתי לך להישאר במקום'. עמוס ידע לחשוב כמו האויב. ממש נכנס לראש שלו. הערבים יודעים שביום שישי בערב היהודים בטח הרבה פחות ערניים ורוצים רק לסיים את הפעילות וללכת הביתה. זה היה הייחוד של עמוס - הדברים שנראים פחות חשובים, היכולת להיכנס לראש של מי שמולנו, לחשוב כמוהו. הוא ידע להסתכל על כל הפעילות שלנו מנקודת המבט של האויב, לחזות איך הוא יתנהג ואיך נוכל תמיד להקדים אותו". ■ ■ ■ כבר בחודשים הראשונים בשקד, כשהיה בתפקיד איש המבצעים, סיגל עמוס צורת חשיבה שונה לגמרי מדרך החשיבה של מפקדים רבים בצבא: פחות הקפדה על המשמעת בשגרה תוך דבקות במשמעת המבצעית. מבחינתו, לא משנה אם לוחם מסתובב במשך היום בבגדים אזרחיים, לא מגולח ומצוחצח, ובסיורים צד חיות בר, כל עוד ברגע שנשמעת האזעקה, ברגע שצריך לזנק לקומנדקר ולצאת למרדף כי התגלו עקבות, הוא נמצא שם, מוכן למשימה. אגב, בניגוד לחיילי היחידה - שהתגאו בלבוש פרוע, בפנים לא מגולחות ובאווירת "כנופיה" - עמוס היה סוג של קצין וג'נטלמן. "לראות את עמוס לבוש במדי א' היה תענוג", סיפרו ותיקי שקד. "הוא היה תמיד מגוהץ, מגולח, מסודר. כמו קצין בריטי שהגיע ליחידה של הנייטיבס. אפילו את הפרוטזה שסידרו לו אחרי שנפצע במהלך מרדף נהג לצחצח ולהבריק כל יום. אנחנו חיינו שם כל היום בברדק. עמוס היה מודע לזה כמובן. אי־אפשר היה שלא. אבל הדבר הכי חשוב מבחינתו היה המוכנות הקרבית, הפעילות המבצעית, הדבקות במטרה. בזה הוא אף פעם לא נתן לנו הנחות. "באחד הלילות סיור עלה על עקבות והופעלה אזעקה. עמוס, שהיה בבית בבאר שבע, זינק לג'יפ והגיע במהירות שיא, עוד לפני