עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 66
סיני. הצנחנים בעיקר התאמנו והתאמנו והתאמנו. צנחן היה יכול לסיים את שירותו הסדיר בלי שראה אויב והשתתף בקרב. מפה לאוזן עברה שמועה על יחידה חדשה שעושה משהו: מרדפים, היתקלויות. צבא שהוא לא בדיוק צבא. משמעת מבצעית לעילא ולעילא, אבל אחרי שחוזרים ממרדף כולם במכנסיים קצרים וסנדלים, ובמטבח המאולתר מתבשלים חלקי כבש מהעדר שהיה בבסיס. לאחר שהגיעו למפגש ראשון ביחידה, הם גילו גם את קסמו של הקצין המיוחד שהוביל אותה. ■ ■ ■ דני אנקר: "לעמוס היו חושים מדהימים וברוב המקרים הוא גם צדק. פעם ביום שישי בערב היינו במארב באחד הוואדיות לא רחוק מהרצועה, במקום שידענו שאוהבים לעבור שם. באותו מקום היה לנו גם אמצעי נוסף, עמודים שחוברו אליהם כלי נשק שהיו אמורים לפתוח באש כשמישהו חצה קרן אור. זה היה לילה גשום מאוד וידענו שהגשם מפעיל לא פעם את המתקן ונפתחת אש ללא כל סיבה. "היינו אמורים להיות במארב עד חצות. בתשע התקשרתי לעמוס, אמרתי לו שיורד מבול ושאני לא רואה כל טעם להמשיך במארב. עמוס הורה לי להישאר. בעשר התקשרתי שוב – ועמוס הורה לי להישאר. נרדמתי לכמה דקות ופתאום מהומה שלמה. אש נפתחה מהכלים שמחוברים לקרן. אחרי כמה שניות מיהרנו לבדוק מה קרה, אם זאת הייתה תקלה או משהו אחר. על הקרקע שכב אדם שנורה בגבו. התברר שהוא היה בדרכו חזרה לרצועת עזה לאחר שסיים את המשימה. "בתוך כמה דקות הגיעו לשם כולם - אלוף הפיקוד, שייקה גביש, קצינים בכירים וכמובן עמוס. התברר שזה היה ערבי מנצרת בשם זועבי, שהיה סוכן של המודיעין המצרי והיה בדרך למסור חומר מודיעיני למפעילים שלו. גביש שלף מיד בקבוק שמפניה, פרס על המארב המוצלח, ואני ממש התנצלתי וסיפרתי שבכלל
Made with FlippingBook flipbook maker