עמוס ירקוני / דני דור

65 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

למדנו ממנו והשתדלנו ליישם את הדברים לפי השיטה שלו. היה לי מקרה אחרי מלחמת ששת הימים. עמוס כבר לא היה, פואד פיקד על היחידה. שלושה אנשי מודיעין מצרים חצו את התעלה. הייתי אז עם היחידה בבלוזה, יצאתי לסיור לאורך התעלה ועליתי על העקבות שלהם. הם הלכו בנעלי כבש - פרווה של כבש שעטופה סביב הנעל וככה כשדורכים על חול, משאירים מעט עקבות, אם בכלל. "היה קשה לעקוב אחר העקבות והרגשתי שהגשש שהיה איתי, אחמד הקטן, מטובי הגששים ביחידה, ממש אובד עצות. נכנסתי למאהל של שבט בדואי שהיה באזור ולקחתי גשש למקום שאיבדנו בו את העקבות. הגשש שכב על הקרקע, נשף על החול, ולפי ההידוק של הגרגירים ידע לאיזה כיוון הם הלכו. עשינו חיתוכים לפי תורתו של עמוס, בכל פעם הגשש הבדואי המקומי שלקחנו עלה על העקבות, ובסוף תפסנו אחד מהם. אלוף פיקוד הדרום, שייקה גביש, הגיע במיוחד כדי לבשר לנו שזאת הייתה אחת התפיסות הכי חשובות מבחינת מודיעין. עמוס כבר לא היה ביחידה, אבל כל הטכניקה שהשתמשנו בה - זה הכול דברים שלמדנו ממנו. העלייה על העקבות, החיתוכים וגם השימוש במישהו שיודע יותר טוב מאיתנו את העבודה. עמוס לא היה איתנו שם, אבל הדברים שלמדנו ממנו נשארו". גרשון וילן סיפר: "זאת הייתה הגאונות של עמוס. הוא פיתח שיטה כל כך פשוטה ובו בזמן כל כך חכמה, שעזרה לנו לקצר טווחים, להגיע במהירות לחוליות שהקדימו אותנו בכמה שעות ולתפוס אותן. לא פעם המסתננים נתפסו בדיוק במקום שעמוס אמר שהם יהיו בו". היה צבא קטן. קצת שריון, חיל אוויר, 50 צה"ל באמצע שנות ה־ כמובן, צנחנים, גבעתי, גולני ונח"ל. סיירת מטכ"ל עוד לא הוקמה, ומיטב הנוער, בעיקר קיבוצניקים ובני מושבים, שגדלו על הילת והצנחנים, חיפשו היכן אפשר לתרום יותר. עידן 101 דור הפלמ"ח, , עם מלחמת 1956 פעולות התגמול הגדולות הסתיים באוקטובר