עמוס ירקוני / דני דור

71 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו

רק אז המשימה הסתיימה". מעבר לדבקות במשימה, לעמוס הייתה חשובה האנושיות – גם כלפי חיילי אויב, משחזר דני בר־עוז (ברזני), שהיה איתו בחפ"ק באותה משימה: "עמוס הסביר לכולנו שגם לאויב לא מגיע שגופתו תישאר בשטח למאכל של חיות בר. בכך נתן דוגמה להתנהלות הערכית והאנושית שראויה ליחידה. האירוע השפיע מאוד על חיילי היחידה והתווה דרך ודוגמה לרוח המיוחדת של שקד. גם הדבקות במטרה וגם הדרך האנושית שחייבים לנקוט כלפי האויב, אפילו אם מדובר בגופות". נפתלי קראוס מקיבוץ המעפיל: "לעמוס, המשימה והמוכנות המבצעית היו חשובות יותר מכול: אימון לוחם שבו השתתפתי קילומטרים, מאזור קריית גת 150 הסתיים במסע חוליות ארוך, לעין גדי. אלה היו השנים שלפני מלחמת ששת הימים, וכל אזור דרום חברון היה שייך לירדן. עברנו סמוך מאוד לגבול, מצפון לערד. באחד הקטעים נפתחה לעברנו אש. אף אחד לא נפגע, אבל לא יצרנו מגע עם היורים, שככל הנראה היו ציידים, לא חיילים ירדנים. כשחזרנו ליחידה עמוס נזף בנו שלא חיסלנו אותם. הסברנו שזה היה ממש על הגבול ולא רצינו לעבור לשטח הירדני, אבל הוא לא היה מרוצה מהתשובה: 'אין דבר כזה. הייתם צריכים לרדוף אותם גם מעבר לגבול. לא יכול להיות שמישהו יורה על חייל צה"ל והוא לא מסיים את המשימה'". תא"ל (מיל') אליעזר רם מקיבוץ גברעם, שהיה קצין ביחידה והתקדם בהמשך עד לתפקיד מפקד אוגדה בפיקוד הדרום: "הייתי , ויום אחד הגיע דב סטרליץ, מפקד 890 מפקד מחלקה בגדוד היחידה, והציע לי לעבור אליהם. 'אנחנו הקאובויים של המערב הפרוע. אפשר להשתולל שם כמה שרוצים'. הוא הצליח לפתות , כל היחידה 1961 אותי. הגעתי לשקד ובאמת מצאתי מערב פרוע. חיות... צבא זה לא היה. 16 אנשים. ארבעה מפקדים ו־ 20 זה היו מסתובבים עירומים, יורים איפה שרוצים, מתרחצים בברז באמצע הבסיס, יורדים לבאר שבע לגנוב דברים מחנויות, והבילוי