עמוס ירקוני / דני דור
עמוס ירקוני | 72
המובחר בערב היה להרביץ מכות למשטרה הצבאית ולקבל גיבוי גם מהפיקוד וגם מעמוס..." גרשון וילן: "בזכות עמוס היה לנו גיבוי על כל מיני דברים שעשינו. כולם פשוט אהבו אותו. בהתחלה זה לא היה ככה. היו סיורים ומרדפים שבהם היינו צריכים לעבור את הגבול - לא בהרבה, בכמה מאות מטרים. לפעמים רק כדי לדעת לאן העקבות נמשכים ואם הם לא חוזרים שוב לשטח ישראל. היו מקרים שעלו עלינו מהמשטרה הצבאית והודיעו לנו שנעלה למשפט. מיד הלכנו לעמוס וסיפרנו לו מה קרה. הוא התרגז והודיע, 'אף אחד לא הולך למשפט. אם זה מה שהם רוצים, אני מיד נכנס אליהם לחדר ויורה צרור לתקרה. ככה הם יבינו'. בסוף הם הבינו והיחסים בינינו לבין השוטרים הצבאיים נהיו מעולים. רק על דבר אחד הם לא היו מוכנים לעבור לסדר היום: שחיטת כבש באמצע הבסיס... גם ראשי הפיקוד לא נגעו בנו. אחרי שהם ראו מה אנחנו עושים ואת התוצאות בשטח, קיבלנו מהם הגנה טוטאלית. גיבוי מלא". אליעזר רם: "הייתה כל הזמן אווירה של פרטיזנים. בלי משמעת, בלי מסדרים. בלגן. אבל ברגע שהיה צריך לצאת למשימה, הכול השתנה. פתאום לא היה ברדק. כל אחד ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות. עמוס היה האיש של המבצעים, האחראי על הסיורים. הוא החליט על פי הדיווחים מהשטח את מי לשלוח ולאן וכל הזמן הכניס שיטות עבודה חדשות. לדוגמה, בחדירות של מסתננים כדי לגנוב פרות וציוד מהיישובים שקרובים לגבול, הוא ידע שהם תמיד נכנסים ויוצאים באותו ציר. אם הם עברו ליד העץ הזה בכניסה, הם גם יצאו לידו. התחלנו לעשות סיורי לילה, לאתר את הכניסות, להציב מארבים ולחכות שיחזרו. הראש של עמוס עבד מצוין. עשרות חוליות כאלה נפגעו בדרכן חזרה - עם הפרות ועם הציוד שהצליחו לגנוב. אפשר להגיד שהראש של עמוס לא נח לרגע. הוא כל הזמן חיפש דברים חדשים, פתרונות חדשים. גם טכנולוגיים. "לא היה דבר חשוב יותר מהמשימה. לא משנה עד כמה צריך להתחשב בדברים ולהיות אנושיים, כשיש משימה הכול זז הצדה.
Made with FlippingBook flipbook maker