עמוס ירקוני / דני דור
73 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
קודם כול המשימה. יום לפני החתונה שלי, בערב, הגיעו אלינו מהמודיעין של הפיקוד ואמרו שיש ידיעות שהלילה חוליית מודיעין תנוע בחולות שמדרום לזיקים לכיוון חוליקאת. עמוס בא אלי: 'תקשיב טוב, אתה מרכיב ארבעה מארבים ומציב אותם בוואדיות. חייבים לדפוק אותם'. 'אבל עמוס', אמרתי לו, 'מחר אני מתחתן', והוא ענה מיד: 'יא אבני, קודם כול תגמור עם המשימה ואחר כך תתחתן'. הוא לא ויתר לי. הייתי באותו לילה במארב. גשם אימים, כמעט טבענו בבוץ, אבל ביצענו את המשימה. תפסנו את החוליה. כשחזרתי לבסיס עמוס אמר לי: 'עכשיו, יא אבני, לך תתחתן'. "מעמוס למדתי מהי ציונות אמיתית, מהלב ומהנשמה, ולא סתם דיבורים. משפט ששמעתי ממנו ליווה אותי שנים רבות: 'תזכור, אלה האויבים שלנו וצריך להרוג את מי שמנסה להרוג אותנו. אבל כשלא צריכים להרוג – לא הורגים. אלה אנשים שנצטרך בסופו של דבר לעשות איתם שלום, וכל מוות מוסיף שמן למדורת השנאה והאיבה'. "שנה אחת הייתי הסגן של עמוס ורציתי להשתחרר ולחזור לקיבוץ. עמוס ביקש שניפגש אצלו בבית. ג'ורג'ט הכינה ארוחה, ואנחנו התחלנו לדבר. 'תשמע, חביבי', הוא, הבדואי, אמר לי, 'העם שלנו נדון לחיות על חרבו, ומי שיכול - חייב להיות חייל. מי שיכול - חייב להיות מפקד. אני אומר לך, אתה חייב להישאר בצבא. אני לא באתי לצבא כי אני אוהב להרוג ולהילחם. באתי לצבא כי זאת המדינה שלי ומי שיכול חייב להגן עליה. לכן אתה שנה בצבא". 30 לא חוזר לקיבוץ'. ככה, בגלל עמוס, נשארתי עוד
אבא סגד לאוכל של אמא "אבא לא אהב שוקולד. לא היה יכול לאכול את זה. פעם הוא סיפר לנו שאכל בבת אחת כמות גדולה של שוקולד, זה עשה לו רע ומאז הוא לא יכול לגעת בשוקולד. העוגות שאמא אפתה היו תמיד ללא שוקולד. אבא אהב לאכול וסגד לאוכל של אמא. היא
Made with FlippingBook flipbook maker