בשבילי הבית - עלון מספר 126

.

ה ַּסָבְתֹות הָא ֵּלֶה מְס ַּפְרֹות אֶת הַהִיסְטֹורְיָה ה ַּק ִּבּוצִית ּבְסֵרּוב לִהְיֹות קָר ְּבָנֹות"

/ https://www.davar1.co.il - לקוח מאתר האינטרנט של "דבר"

לא נשות ברזל: פרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי, חוקרת החברה הקיבוצית, מנתחת את הופעתן "הן בנו | הזקופה והמרשימה של הנשים המבוגרות השבות משבי החמאס ואת מקורות כוחן יחד עם שותפיהן את החברה הזו מאפס. הקיבוץ היה כשלעצמו התשובה, ההיפך מהשואה. במקום להיות מושמדים להקים יחד קהילה, ולא סתם קהילה - קהילה שיתופית, שבה לא כל אחד לגורלו" תמונותיהן של הנשים המבוגרות השבות משבי החמאס כשהן מנופפות לשלום מהאמבולנס, הולכות על רגליהן ומחייכות לבני משפחותיהן, למרות מה שעברו ולמרות מה שחוו בשבעה באוקטובר, הן מראה מעורר השראה. 70 ההתפעלות מיוכבד ליפשיץ, יפה אדר, רות מונדר, מרגלית מוזס, עדינה משה, חנה פרי וחנה קציר – כולן בנות ויותר – זיכתה אותן בכינוי "נשות ברזל". שנה, מתקוממת נגד הכינוי 40 פרופ' סילביה פוגל-ביז'אוי, החוקרת את התנועה הקיבוצית מההיבט המגדרי כבר הזה: "זו לא אישיות ברזל", היא אומרת. "זה מושג גברי ומיליטנטי בעיניי, וגם מושג שמרחיק אותנו ולא מאפשר לנו להבין". אלה נשים שנלחמו כל חייהן להיות מי שהן, להשמיע את קולן, 80-70 פרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי: "נשים בגיל לשלוט בחייהן, להגיד מה הן חושבות. והן לא ויתרו". אלה נשים שנלחמו כל חייהן להיות מי שהן, להשמיע את קולן, 80-70 פרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי: "נשים בגיל לשלוט בחייהן, להגיד מה הן חושבות. והן לא ויתרו". לטענתה, "ההתפעלות מהנשים באה מניפוץ הסטיגמה. אנחנו בחברה רגילים לחשוב על זקנים, ובמיוחד על זקנות, כחסרות אונים, כנועות, בעלות יכולת נמוכה לחע שוב בעצמן או להגן על עצמן, ואלה סטריאוטיפים שאנו מטפחים ומחזיקים. לראות נשים חזקות, שעומדות על הרגליים למרות כל הסבל והצער, עומד בניגוד לסטריאוטיפ של מה זה אישה זקנה. אבל בעצם היותן מה שהן, הן שוברות סטריאוטיפים בענק – גם מגדריים וגם דוריים. זה מראה, בעיקר, איפה אנחנו בחברה טועים, ואיך השיח בינינו לא מותאם למציאות". "נשים זקנות שידרו לנו שהן איתנות" פוגל-ביז'אוי היא סוציולוגית פוליטית, פרופסור מן המניין ומלמדת במכללה האקדמית רמת גן וחוקרת במכון לחקר הקיבוץ ביד טבנקין. את הדוקטורט שלה היא עשתה בבית הספר הגבוה למדעי החברה באוניברסיטת פריז. תחומי המחקר שלה הן מגדר, אזרחות וזכויות אדם, משפחה והקיבוץ. היא פרסמה ספרים ומאמרים רבים בנושא. בעשרים השנים האחרונות, היא גם עומדת בראש המיזם לחקר מגדר בהתיישבות השיתופית. הרבה ממה שמפתיע, לטענתה, בנשים האלה זו העמידה, פיזית. הן עומדות על הרגליים, לא כפופות, לא נשענות. "הייתה גם אחת על כיסא גלגלים, ובכל זאת היא ישבה ישר, לא הייתה כפופה עם מבט אומלל. פה יושב הכוח. זה לא עניין מודע, זה החומר האנושי". וזה נכון, לדבריה, לא רק לגבי נשות הקיבוצים: "ראינו נשים חזקות מאוד גם בנתיבות, שדרות, אשקלון ואופקים, וגם במקומות אחרים. גם במקרה של רחל אדרי מאופקים, כולם התפעלו מאוד מקור הרוח שבו היא פעלה. נשים זקנות באו ושידרו לנו משהו אחר – שהן אנושיות, שהן איתנות, שיש להן ראש על הכתפיים".

אלה 80-70 בדור הנשים הספציפי, מסבירה פוגל-ביז'אווי, התחושה והרצון להילחם מאוד חזקים: "נשים בגיל נשים שנלחמו כל חייהן להיות מי שהן, להשמיע את קולן, לשלוט בחייהן, להגיד מה הן חושבות. והן לא ויתרו.

11

2024 בינואר 5

כ"ד בטבת תשפ"ד

) 126 "בשבילי-הבית" (