בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
מרפאה
- התחלתי מאפס. הייתי אחות לבד רחל ר. וגם הרופא שהגיע פעמיים בשבוע לא היה מאוד מקצועי. לעיתים היה מגיע רופא ילדים, ד"ר צ'מקה, הוא היה מצוין, היה לי קשר טוב איתו וכשהיה צורך התייעצתי איתו. אחרי שנה יצאתי להמשך לימודים ונרשמתי לבית החולים בעפולה. בעלי התפקידים בקיבוץ הזמינו אותי לשיחה ושכנעו אותי להישאר בבית גוברין וללמוד ב"קפלן". באותו זמן הכרתי את שמואל מיגור שהגיע לשנה שלישית והגורם העיקרי להחלטתי להישאר כאן היה שמואל. בבית גוברין החליפה אותי אסתר'קה מאפק. במלחמת ששת הימים הייתי בקפלן. סיימתי את הלימודים וחזרתי לבית גוברין. היינו שתי אחיות בקיבוץ, אחת עבדה כאחות, השנייה עבדה במקומות שונים והתחלפנו. איני זוכרת כמה זמן היתה כל אחת בתפקיד.
אמא שלי, שהיתה אחות באלונים, היתה מלווה את החברות בחדר הלידה. אני לא יודעת אם זו היתה יוזמה שלה, או שהיה נהוג בעוד קיבוצים, אני חשבתי שזו דרך נכונה ואימצתי את הרעיון. התחלתי ללוות את היולדות בלידתן. החברה הראשונה שלוויתי היתה רעיה קידר כשילדה את גיל. אני לא זוכרת כמה יולדות ליוויתי אבל היו הרבה מאוד. גם אסתרק'ה היתה מלווה יולדות כשהיא היתה האחות בתפקיד. שלוש לידות קיבלתי לבד באמבולנס בדרך לבית החולים. בפעם הראשונה כשהחברה הגיעה אלי עם צירים הבנתי שהלידה קרובה. הזמנתי אמבולנס אבל התינוק לא חיכה ויילדתי אותה באמבולנס. תמיד לקחתי איתי חבילת לידה - מה שבטוח. גם בלידה השנייה הגענו לבית החולים עם אמא ותינוק אותו יילדתי בדרך. בפעם השלישית הבנתי מיד כשהגעתי אל היולדת שאין זמן. אפילו לא הזמנתי אמבולנס. לקחנו טרנזיט ויצאנו מיד לבית החולים. צרפתי אלי את אסתר ארוייקס, האחות השנייה באותו זמן, כי היה לי ברור שתהיה לידה בדרך. ליד הגוש כבר קיבלנו את הלידה. היו סיבוכים וטסנו לבית החולים, מה שכנראה הציל את חיי היולדת. בכל שנות עבודתי כאחות הייתי, בהרגשתי, אחראית על שלומו של כל אדם שנזקק לטיפול ועזרה. לא היה כאן רופא באופן קבוע והרגשתי שהאחריות היא עלי.
108
Made with FlippingBook Annual report