בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

בסוף השנה אריה רצה לחזור. הילדים הגדולים היו מאוד רחוקים מאיתנו וגם להורים שלנו בגבעת ברנר לא יכולנו להגיע כפי שרצינו. החלטנו לחזור לבית גוברין. הקל עלי מאוד שכאן כבר היו צעדים ראשונים למעבר ללינה משפחתית. בסך הכל היתה לי חוויה טובה בשנה הזו, באניעם, למרות הקושי. כשחזרנו מאניעם שבתי אל הנהגות במשאית, שעשתה הובלות למפעל. אריה: היתה עבודה רבה ושכרנו חברת משאיות. הייתי עובד של החברה, אבל נהגתי במשאית שלנו ורק עבור המפעל. חמש שנים עבדתי אצל פרטוש (בעל חברת המשאיות) וכשלומי סיים את עבודתו, כנהג משאית של המפעל, קיבלתי את מקומו וחזרתי לעבוד בבית. אחרי הרבה שנים בחינוך עברתי לעבוד במפעלון "טס". דליה קרן פנתה אלי להצטרף נעמי: ושמחתי על הרעיון. "טס" גדל, ואחר כך הצטמצם עד שנסגר. העבודה ב"טס" היתה גם יצירתית וגם מעניינת והייתי מרוצה. כשהתבצע המיזוג עם "אשטרום" התפנה מקום של מפעיל מלגזה. ביקשתי, וקיבלתי אריה: , אני עובד במשרה מלאה על המלגזה. במפעל מתחילים 71 , מגיל 2009 את המקום, ומאז ולסיים עם כולם בשעה 6:00 ואני התבקשתי והסכמתי, להתחיל בשעה 7:30 לעבוד בשעה . רק לאחרונה אני מסיים שעה קודם ועדיין מתחיל בשש לפני כולם. 17:00 עוד לפני שסגרנו את "טס" כבר דובר על שינוי בקיבוץ. חשבתי שכדאי שיהיה לי עוד נעמי: מקצוע, על כל צרה, ויצאתי לקורס למזכירות רפואיות. זה גם היה צורך של הקיבוץ ומאחר ומצבת האחיות, אז, קוצצה מאוד על ידי קופ"ח, נכנסתי לעבוד במרפאה כמזכירה רפואית. בתחילה עבדתי שבוע מלא, אחר כך משרה חלקית במרפאה וחלקית בגן. אהבתי את העבודה במרפאה, אבל בקיבוץ המתחדש היו שינויים רבים ואני חזרתי לעבודה מלאה בגן. עבדתי מלא בחינוך. אז יצאתי לטפל במאיה נכדתי ואליה הצטרף גם הנכד לביא. 72 עד גיל היום אני גמלאית, וסבתא במשרה מלאה - תמיד יש אצלי נכד או שניים בטיפול חלקי. השינוי בקיבוץ מאוד שימח אותנו. טוב לנו מאוד בקיבוץ המתחדש, מצבנו הכלכלי השתפר, יכולנו להגדיל את הבית, לרכוש רכב, לעזור לילדים ולנסוע לטייל בחו"ל. בעיקר אנחנו יכולים בלב שלם ליהנות מהמקום המדהים בו אנחנו חיים, עם הנוף המקסים והחברה הנפלאה. אני מרגישה שאני חיה בגן עדן.

11