בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
בשבת היתה ארוחת בוקר מיוחדת. לחם מטוגן, שלוה (זוכרים מה זה? היום קוראים לה חיטה תפוחה מתוקה) שמנת ודבש.
- בחדר האוכל הישן היתה אבן כותרת ועליה צנצנת. כל יום שישי הייתי מחפשת רחל ר. פרחים ברחבי הקיבוץ ועושה סידור יפה על האבן. המשכתי במסורת זו עד המעבר לחדר האוכל החדש.
- תקופה ארוכה הייתי אקונום. המטבח אריה בצריף היה כולו אולם אחד, המקררים, התנורים, הסירים, המצליות, היו שתיים, הכל במקום אחד. העוף היה מגיע למטבח עוד בהיותו תרנגולות אותן שחטנו לבד, כולל מריטת הנוצות ועד שלב הצלחת, גם הדגים היו מגיעים מעט חסרי אויר, אבל חיים, ובמו ידינו טיפלנו בהם עד ההגשה. בתקופת היותי אקונום שופץ המטבח
ובישלנו במכבסה, ששופצה גם היא, ועברה הסבה זמנית למטבח, עוד לפני שחודשה כמכבסה. את האוכל היה צריך לשנע מהמכבסה עד חדר האוכל שהיה בערך על הדשא מעל חדר האוכל של היום.
- עבדתי בבתי ילדים, וחצי שנה תורנות בחדר אוכל. בחדר האוכל אף אחד לא רצה סריל לעבוד אז היתה תורנות. כל חבר נותן חצי שנה וכך התנהלה העבודה שם. אחר כך נכנסתי למטבח. לא הבנתי שום דבר בבישול בקנה מידה גדול כזה. חצי שנה לקח לי ללמוד להכין אורז. רוני אור, האקונום ומרכז המטבח, התייחס אלי בסבלנות רבה והיה מסביר לי איך צריך לבשל.
- מסיבה לא ברורה לי התעניינתי דורית בחברים הצמים ביום כיפור. חשבתי שצריך לאפשר להם ארוחות כראוי ליום זה והתנדבתי לארגן את הארוחות. בשנה הראשונה היו שבעה צמים. במטבח הכינו את האוכל ואני קיבלתי אותם לארוחה, הגשתי כמו במסעדה והיה נחמד. עם השנים גדל מספר הצמים, במיוחד אחרי
114
Made with FlippingBook Annual report