בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

כך זה היה

- בתיכון למדתי במקווה ישראל, שם הכרתי הרבה נערים שהלכו לתנועה וגם אני רחל ב. הצטרפתי ל"נוער העובד". הקבוצה שלי בתנועה הקימה את גרעין "גובר". נתנו לנו את האפשרות לבחור בין נווה אור לבית גוברין. החלטנו להצטרף לבית גוברין. דני ורדון ז"ל היה המדריך שלנו. . גרנו בצריפים שהיו מתחת לחדר האוכל, בכל 1966 - גרעין בנים הגיע לכאן בספטמבר דורית מיטות סוכנות עם כיסוי מיטה חדש, שולחן עם רגלי ברזל ומשטח מכוסה פלסטיק 4 חדר היו חום, אחד הדברים המכוערים ביותר שפגשתי, ועליו בקבוק עם קוצים, הקישוט שדני סידר לכבודנו. היה גם ארון בגדים קטן ותנור נפט כזה גבוה, שהיום אפשר לראות אולי במוזיאונים, וגם שני כסאות. בחוץ היתה מרפסת לאורך כל ארבעת החדרים ובקצה כיור לשטיפת ידיים וצחצוח שיניים. המקלחת היתה, כמובן, המקלחת הציבורית, והשירותים - מבנה קטן עם שלושה תאים ליד חדר האוכל. מדרכות לא היו, וכך, אם בחורף נאלצנו לקום בלילה, היינו נועלים מגפיים והולכים בבוץ לשירותים. גם לחדר האוכל בערב הלכנו במגפיים, בכניסה פיזרו כל החורף נסורת ושם היינו מחליפים, בעיקר מחליפות, לנעליים יפות. כשהתחיל הגיוס לפני מלחמת ששת הימים אסף אותנו דני ערב אחד וביקש שבתקופה קשה זו, כשרוב הבחורים מגויסים, נישאר אנחנו, חברי הגרעין, בבית גוברין ולא נרוץ חזרה כל אחד לקיבוצו. הוא סומך עלינו שנחזיק את הקיבוץ. אנחנו אכן נשארנו כאן והוא יצא ולא חזר.

133