בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
- הרבה חוויות וסיפורים אגרתי בחיי כאן, אבל לא אלאה אתכם בכל חוויותיי אלא באחת רעיה שיש לי גם תיעוד על כך. לשם כך אקדים ואספר במשפטים ספורים על בית גוברין של אותם הימים. ראשית: מי שגר כאן כבר כמה שנים ובעל רקע חקלאי, שם לב שהגשמים כאן במשורה. לא שהשמים כחולים ואין ענן בשמים. חולפים מעלינו עננים כבדים, אפור כהה, ומורידים את הגשם על הרי חברון. אני, שבאתי מקיבוץ במרכז הארץ, ועל בצורת שמענו רק מספורים, זוכרת שנת בצורת אחת שלא ירד בה גשם, וגם לא חלפו מעל עננים. באותן שנים היו בקיבוץ שבעה עשר חברים. התנועה הקיבוצית תמכה ביישובי הספר בעלי מספר חברים מועט, בשליחת מחזורי כיתות מי' ועד יב' לשבועיים עזרה בכל העבודות הנחוצות לאחזקת הקיבוץ. אני מספרת זאת לקראת סוף הסיפור. וסיפור המקרה - היה יום גשום אצלנו, אבל, בעיקר באזור שמימיו מתנקזים לוואדי, שעובר בכניסה למשק. רעש זרימת מים הוביל אותנו לכיוון השער. לתדהמתנו הוואדי הפך לנחל
איתן, שזרם בשצף קצף. המים הגיעו עד היכן שהכניסה כיום, ואולי אף יותר מכך. וזו התמונה שצילמתי. ולמה סיפרתי על העזרה לקיבוצים המטים ליפול? כי באותו זמן שהתה כאן ועזרה כיתה מעין כרמל. כמה הורים מתגעגעים באו לראות את הילדים, וכמו משה רבנו - "מנגד ראו את הארץ", ונאלצו לחזור כפי שבאו. לכמה שעות היינו מנותקים, עד שזרמו המים ושטפו הלאה, מערבה לים.
- היה זמן שנפתח כאן חוג צילום. הוקמה מעבדה לפיתוח תמונות ואבי הצטרף לחוג. סריל הוא מאוד התלהב והיה מבלה עם יוחנן, מרכז החוג, יותר משאיתי ועם הילדים.
- כשהתחיל הגיוס לצבא במלחמת ששת הימים שלחו לנו ממזכירות הקיבוץ המאוחד דורית חברים מבוגרים מנען ומגבעת ברנר לעזרה. כמה מהם עבדו במטע, ביניהם שמריה גוטמן. כל יום בהפסקת עשר היינו יושבים בקבר השייח והוא היה מספר לנו מסיפורי עלילותיו, שהיו מרתקים מאוד. - הקליטה האמיתית שלי היתה לאחר הלידה. אז נפגשתי עם אמהות בבית התינוקות אסתר ושם התפתחו הריבים הראשונים. הרגשתי שלחברים, שרובם המכריע יוצאי קיבוצים, היה קשה לקבל עירוניים כמונו. היה לי קשה להסתגל לשינוי. איך מסתדרים עם תקציב ואין משכורת, הכל מוכתב בכללים, צריך אישור לקנות משקפיים או לתת שעון לתיקון, וכל הזמן
135
Made with FlippingBook Annual report