בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
- מאחר ולא היו בקיבוץ מספיק מקומות עבודה לחברי הגרעין שלי, קבוצה גדולה דורית שהצטרפה, הקימו לטובתנו את ענף הפרחים. גידלנו גלדיולות וכלניות. זה היה מקום העבודה הקבוע שלי. התחלנו מהטמנת הפקעות, דרך הגידול ועד הקטיף. היתה לנו סככת אריזה קטנה ולמדנו איך צריך זר להיראות, איך לארוז ולהכין לשיווק. היה טיול של הקיבוץ כמיטב המסורת אז, בערב 1967 - ביום העצמאות של שנת שמואל התכנסנו במועדון לשמוע את פסטיבל הזמר, שמענו לראשונה את השיר "ירושלים של זהב" ואחר כך יצאנו דני ורדון ואני לרסס בכותנה. יומיים אחר כך גויסנו למילואים. יצאנו מהבית יחד וכך נפרדתי מדני.
- במשך שנים אהבתי לסדר פרחים. יש לי כישרון רחל ר. אסתטי שלא פיתחתי בלימודים, אבל עשיתי הרבה. בחגים, באירועים ובכל הזדמנות שנדרש סידור פרחים - נקראתי אל הדגל. השיא היה ב"ערב שירים לדני". כל שנה היינו צוות של "מעצבות" יורדות למערה בצהריים, בחום הגדול, ומסדרות פרחים על הבמה. היו שני גזעים של עצי זית, עליהם סודרו הפרחים, והתוצאה היתה תמיד מרהיבה. לפני כמה שנים שונה כיוון, והיום ב"ערב שירים לדני" אין יותר סידורי פרחים בהיקף שהיה.
- למדתי חינוך גופני בסמינר הקיבוצים. בסוף שנת הלימודים, השנייה מתוך שלוש, דורית נתבקשתי להפסיק את הלימודים, וללמד חינוך גופני בבית הספר המשותף בנתיב הל"ה. היה חשוב למערכת החינוך לשלוח מורה לשם, ולא היו לנו מורים אחרים, פרט לי ולדליה ורדון, שלמדה גם היא. חשבתי שאני יכולה לא להסכים, אבל אז לא יתנו לי להשלים את הלימודים. ולכן, בניגוד לכל הגיון, עשיתי את המהלך הזה. . מהעבודה קיבלתי רכב 27 - גויסתי לחמש שנים במזכירות הקיבוץ המאוחד בסוטין לומי שחנה תמיד במגרש החניה. לא נסענו בו לנסיעות פרטיות כמובן, והיינו נרשמים בסידור רכב כמו כולם. פעם אחת ויחידה היינו חייבים לצאת ולא היתה שום מכונית בקיבוץ אז נסענו באוטו שלי ומיד דיווחתי בהנה"ח.
- יום שלישי היה יום כמעט קדוש. בערב היה מוקרן בחדר האוכל סרט. בכל חדר אוכל דורית קיבוצי היה בד גדול שנפרש על הקיר לפני ההקרנה, וממול - מכונת הקולנוע. הסרט היה
138
Made with FlippingBook Annual report