בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
נח"ל, וגם שם, בקיבוץ חזק חברתית, קיבל הרבה ערכים, ובנה את בסיס ה"קיבוציות" שלו. כשהגרעין יצא לאימון מתקדם הגיעו הבנות והכף למדים (כ"ל - כושר לקוי) לבית גוברין. מעט יותר מאוחר, כשהגיעו הבנים של "מרשה" לשל"ת, כבר הייתי בבית גוברין. מאז הגיחות הראשונות כחבר גרעין, התחבר רוני לקיבוץ, ומאז ועד הסוף היה מחובר לבית גוברין, שהיתה חלק ממנו, כמו שהוא חלק מהקיבוץ - לעומק, ללא פשרות, בנתינה שלמה ועשייה מכל הלב. אדם ישר כמעט עד קיצוניות ודוגמא אישית מתוך אמונה שכך צריך. בתחילה עבד בעמק עם דני ורדון, וגם בפרדס, שהיה עוד חלק מהמטעים. במשך השנים היה רכז השקיה, מרכז משק, מזכיר, מרכז בניין, עובד מטבח ואקונום מיתולוגי, מרכז קניות, מרכז השלחין בקדמה, חבר כמעט בכל ועדה אפשרית, חוץ מועדת תרבות, שגם אליה היה מחובר כאחראי על ארוחות החגים שנים ארוכות. הבישול היה ביטוי לפאן היצירתי שלו. הכנת תפריט מגוון ועשיר, איכות האוכל, הטעמים והאסתטיקה שבהגשה. בתקופה הארוכה שהיה מרכז קניות מאוד אהב את תפקידו. יום בשבוע היה נוסע לתל אביב ו"אוסף" את הדברים שהזמינו מהקיבוץ. הוא אהב למצוא דילים, הנחות,"מציאות". רוני אהב לקנות, והתפקיד אפשר לו ליהנות מהקניה בלי לפגוע בתקציב המשפחתי. שנתיים היה מלווה מישקי להיאחזויות נח"ל וקיבוצים זעירים, מטעם הסוכנות. את הפז'ו הקטנה, שהיתה לו, החנה תמיד במגרש החניה ולא ליד הבית. למרות שהשכלתו הפורמאלית כללה תיכון עד כיתה י', קורס רכזי מים וקורס מרכזי משק, בכל תפקיד או ועדה, למד את הנושא לעומק, עד הפרטים הקטנים, והיה לו ידע רב בכל מה שעשה. ובקיבוץ סמכו עליו. ודאי הוא גם טעה לפעמים, אבל אפילו הטעויות נעשו מתוך נאמנות גמורה לקיבוץ, ולתפקיד המוטל עליו. כל פעם שהיה חסר אדם אחראי לתפקיד כלשהו - רוני לקח אותו על עצמו, אם רק היה פנוי באותו זמן. וכל התפקידים היו שווים. בעיניו היה חשוב להיות מזכיר כמו לבשל במטבח, לשטוף כלים בחדר האוכל או להיות פועל פשוט (בסוף חייו). את יום הולדתו השישים חגגנו בכרמל. איתי הגיע עם מיכל חברתו, והיתה שמחה רבה במשפחה. אחרי שנה נולדו התאומות, אודליה ועלמה, יותר מאוחר יוני ומולי התחתנו ונולדה אריאל. אחרי אריאל נולד גל, לענת ועומר, ובשנה האחרונה לחייו נולד עפרי לענת ועומר. ארן, בנם של מולי ויוני, נולד שבועיים לפני מותו. רוני היה סבא מופלא. הנכדות פשוט המיסו אותו. כשנולדו אביגיל ויפתח היה גם סנדק והיה מאושר. לרוני היתה ראיה רחבה, מקיפה ויכולת לכוון את הדרך מעבר ליום יום ולשגרה. הוא ראה לאן הקיבוץ הולך, ונערך לשינוי בהבנה וקבלה ומתוך השלמה, גם כשלא היה שלם עם התהליך. הוא היה עומד, בכל כובד משקלו, מאחורי כל החלטה שהתקבלה באופן דמוקרטי, גם אם היתה בניגוד לדעתו. הוא הוביל את הפרטת המזון, וכיוון את חדר האוכל לתפקוד במציאות החדשה. כשסגרנו את חדר האוכל בסופו של תהליך מכאיב, עוד שמענו אותו מסביר, שבמצב
40
Made with FlippingBook Annual report