בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

על ידי רשות הגנים הלאומיים ואגף העתיקות. אני רציתי להמשיך בעבודות יד ואומנות. קיבלתי חדר בבית החטיבה (היום המכינה הקדם צבאית מיתרים לכיש). בכל החדרים היו מחסנים והיה המון לכלוך. ניקיתי וסידרתי את החדר והתחלתי לעשות בטיק על עץ. את הטכניקה למדתי בחוג בגבעת חיים. ציירתי הרבה תמונות ודן היה יוצא איתי לעשות תערוכות מכירה בבתים פרטיים. המשכתי לעבוד בבתי ילדים ויום בשבוע באומנות. תקופה מסוימת הייתי מרכזת ו. חינוך. כמרכזת החינוך הובלתי שינויים בניהול, בתקציבים ובהשתלמויות. סיימתי את עבודתי במערכת החינוך ועברתי למועדון. אחרי מלחמת ששת הימים הושלמה העבודה על המועדון, שדני ורדון ז"ל החל בהקמתו. המועדון היה נפתח כל ערב, עם קפה ועוגה ובילוי חברתי. באותו זמן התחלתי להכין קישוטים לחגים, ולחדר האוכל. נולד בננו אדר ושנה וחצי אחר כך ביתנו סיוון. 1970 בשנת חלפו שנתיים, ועברתי לעבוד בכלבו, שהיה בבנין המשרדים. כעבור זמן נבנה המחסן החדש, כשבקומה מתחתיו הכלבו החדש, ומתפרה. העברת הכלבו היתה פרויקט שהשקעתי בו הרבה מחשבה. כשנה המשכתי לשנות ולשפר, עד שהכל היה לשביעות רצוני ונפרדתי מהכלבו. עברתי לצד השני, למתפרה. יצאתי לקורסים, ללמוד תפירה וגזירה, ותפרתי שמלות לחברות. עבדתי עם בתיה פלג עד שעזבה, וקיבלתי את ניהול המתפרה. אישרו לי סוף סוף ללמוד אמנות. למדתי במכון לאמנויות בהרצליה. 1976 בשנת גרתי בדירה שהקיבוץ שכר בתל אביב עם עוד שלושה סטודנטים מהקיבוץ, כל אחד היה בדירה יום או יומיים, לפי סדר לימודיו. עברה חצי שנה. דן יצא למילואים ונאלצתי לחזור הביתה כל יום. זה היה ממש בלתי אפשרי להמשיך ללמוד כך, והפסקתי את הלימודים. החלטה מאוד קשה שהביאה אותי עד משבר. מספר שנים יותר מאוחר, התחלתי ללמוד במכון אבני יומיים בשבוע, ושם התחלתי לצייר. החדר בבית החטיבה התמלא, והיה לסטודיו, בו הייתי מבלה שעות רבות ביצירה. למדתי בסדנת אמני הקיבוץ בתל אביב. דן נהג במשאית של המפעל ולקח 1989 בשנת אותי לתל אביב. משם המשיך לאשדוד. כעבור שעה התקשרו אלי מהקיבוץ - היתה תאונה ודן באסף הרופא. במשך שלושה שבועות הלך מצבו והשתפר, וכבר דיברנו על סידורים לשיבתו הביתה. פתאום הרגיש לא טוב, מצבו הידרדר, ותוך זמן קצר נפטר. כל חיי השתנו. ברגע אחד הייתי אלמנה, לבד, ללא שותפי לחיים. כרמית היתה אחרי צבא ואחרי לימודי אדריכלות. היא ומויש, בן זוגה, היו באפריקה. כששמעו על התאונה החליטו לחזור הביתה. הם הגיעו יומיים לפני שנפטר דן. אופיר היה סטודנט וגר בקיבוץ, אדר וסיוון היו תלמידי תיכון. משפחה הלומדת מחדש איך לחיות בלי בעל ואב. היתה שנה שמחה במשפחתנו. במאי התחתנו כרמית ומויש, 1990 למרות הכל שנת בספטמבר התחתנו אופיר ורעות, ובנובמבר נולדה נכדתי הבכורה נוי. המשכתי ללמוד בסדנת אמני הקיבוץ. סך הכל למדתי שם יום בשבוע במשך שלוש שנים ובמקביל עבדתי במתפרה. בתחילת תהליך ההפרטה בקיבוץ, האחריות על הלבשת הילדים

44