בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
עברה להורים, ובמתפרה תפרנו פחות ופחות. הגזבר החליט שאין צורך יותר בתקציב למתפרה. כל אחד יכול לקנות היכן שיבחר ואין חובה להחזיק את המתפרה. לא בטוח שהענף לא היהמאוזן כלכלית, אבל זו היתהההחלטה. ניסיתי ליצור פריטים למכירה, בעיקר לתינוקות, אבל המוצרים שלנו היו יקרים וגם לא ידענו כל כך איך לשווק. בסוף נסגרה המתפרה. לקחתי חצי שנת חופש ועברתי לגור עם כרמית ומויש בנטף. שם גם נולדה נכדתי השניה גל. חזרתי לקיבוץ כשהוצע לי להקים מפעל של עבודות יד. הרבה זמן חשבתי על הרעיון, וכשהוא זכה לתמיכת מוסדות הקיבוץ, שמחתי לחזור ולנסות. בבית החטיבה יש שישה חדרים. שלושה מהם היו הסטודיו שלי. התחלתי בציור בטיק על מגשי עץ והמפעלון קיבל את שמו - "טס". עם השנים הרחבנו את מגוון המוצרים, וגם הצוות נסגר "טס" כשלא היה רווחי. 2002 גדל והתרחב. בשנת הייתי בת שישים וארבע. הקיבוץ אפשר לי לצאת לקורס גרפיקה ממוחשבת וכך לא נשארתי ללא תעסוקה. חזרתי לעבוד חלקית במתפרה עם עדנה. בכתיבת שורות אלה אני כבר בת שבעים וחמש. פנסיונרית גאה. השינוי בקיבוץ היה לי טוב מאוד. עדיין אני עובדת עם עדנה ב"שניץ" בהתנדבות, אני מציירת, מצלמת, יוצרת, כל הזמן לומדת בקורסים בתחום האמנות ומלמדת ציור. יש לי בן זוג - יצחק (איזי) נאמן מקיבוץ דביר, איתו אני בזוגיות כבר עשור. אני נפגשת עם חברות, ומבלה הרבה עם הילדים והנכדים שלי. שנה. יהי זכרם ברוך. 80 , חודש לפני מלאת לה 2017 דליה נפטרה בנובמבר
משפחת קרן ובן זוגה מויש אבן ניר והילדים - כרמית נוי, גל ואלמוג ורעות גרים באמירים ולהם שלוש אופיר בנות: שקד, שיר ויערה, ובן אחד - אופק. ונירית גרים באמירים עם שני הבנים אדר ענבר ותומר והבת הקטנה ירדן ועמרי גרים בגדרה עם הבת מאיה. סיוון
45
Made with FlippingBook Annual report