בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורה של דורית גופר

. אבא שלי, 7.7.1948 נולדתי בקיבוץ שדות ים כחודשיים אחרי קום המדינה בתאריך דורית: ישראל חרקובסקי, חורב בהמשך, ואמא שלי, אסתר צוקרוביץ', הגיעו לשדות ים במסגרת הפלוגה הימית של הפלמ"ח, שנקראה הפל"ים. שם, על חוף הים, כשתיקנו מפרשים, פרחה הרומנטיקה. אמא שלי גויסה לפל"ים כדי להיות אקונומית, גזברית ולעבודות תיקון מפרשים, - הליידי הראשונה של חיל הים, שעוד the first leady in the naïve והיתה, כהגדרתם, לא הוקם. אני הבת האמצעית מתוך שלוש בנות. אדוה הגדולה וסמדר הקטנה. גדלתי בלינה המשותפת, ואף פעם לא רציתי לישון בחדר עם ההורים. הייתי ילדה מאוד "סבונית", שומרת על הכללים, מכינה את כל השעורים, אחראית ופעילה. המרד הראשון שלי היה בסוף י"ב, כשהודעתי למחנך שלי, שאני לא עושה את מבחני סיום בית הספר, כי יש לי גם את עבודת הגמר וגם השתתפות פעילה מאוד בארגון חג המחזור של הכיתה, ואין לי זמן לבחינות. לא שנות לימוד. 12 קיבלתי תעודת בכיתה י"א הגעתי עם הכיתה לשבועיים עזרה לבית גוברין, ובכיתה י"ב הצטרפתי לגרעין בנים ו' של בני קיבוצים מהקיבוץ המאוחד. . היום לא נשאר כאן אף אחד מהגרעין שלי. 1966 הגענו לכאן בספטמבר עבדתי בענף הפרחים שהוקם אז. גידלנו גלדיולות וכלניות. בסוף העונה עברתי לעבוד במטע. מותו של דני ורדון היה מכה קשה מאוד עבורי. בפעם הראשונה בחיי נפגשתי עם אובדן אמיתי, של אדם שהיה מעורב בחיי היום יום שלי. כמו אחרים, בתקופה שאחרי המלחמה, חשבתי שאחזור לביתשלי בשדות ים. אבל נשארתי כאן. אחרי מלחמתששת הימים התגייסנו כולנו. בצבא הייתי קשרית בשריון. לא עשיתי שום דבר חשוב או מעניין. בשבת הראשונה שהגעתי לבית גוברין, ישבתי בקבלת שבת עם בת מהגרעין, ולידה נשאר מקום פנוי. כששאלתי למי היא שומרת מקום, היתה התשובה - "יש כאן בחור חדש בשנה שלישית מבית השיטה, שלא מכיר אף אחד ורוב הימים הוא נשאר לישון בקדמה, שם הוא עובד". הגיע הבחור, ישב מולי, ואורו עיני. כך הכרתי את משה'לה המכונה גופר. הייתי חיילת, ובשבתות הגעתי לבית גוברין ולשדות ים לסירוגין. היה לנו כאן חדר לגרעין. אם היה מגיע משהוא מהגרעין, היה לו מקום לישון. הרומן בינינו התנהל באיטיות רבה אבל כשהשתחררתי עברתי לגור איתו. החתונה שלנו היתה לפי מיטב המסורת בבית גוברין, מסורת שלא ממש היתה לרוחי, אבל לא עלה על דעתי שאני יכולה לבחור אחרת. אני לא ממש זוכרת היכן עבדתי לפי סדר כרונולוגי. מקצוע לא היה, ללימודים עוד לא יצאתי, וכך עבדתי במטע, בכלבו, בבתי ילדים, תורנות בחדר אוכל, וכשהייתי בהריון עבדתי בבית . עבדתי בבית תמר, 1971 תינוקות, מה שנתן לי בטחון רב עם מירון בננו הבכור שנולד במרץ שם היו כל ילדי בית הספר ואחר כך עם קבוצת "שקד" כשהיו בבית הרופא. כשזוהר, בננו השני היה כבר בן שנתיים, אישרו לי לצאת ללמוד. לא ממש ידעתי מה אני רוצה

46