בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

בהפקת אירועים, הייתי העוזרת של ציפה בהכנת ליל הסדר וגם הכנתי אותו בעצמי מספר שנים, וכן הייתי העוזרת האישית שלה בהפקת ערב שירים לדני. מעורבותי בערב השירים היתה תמיד צורך שלי, כדרך בה נתתי ביטוי לזכרו של דני מהמקום השמור לו אצלי. בסיום בית הספר נהגנו לחגוג עם הבוגרים חג גדול, הוא חג המחזור. בשלושה חגי מחזור הייתי המפיקה. זו היתה עבודה מאוד אינטנסיבית, ובדרך כלל גם על חשבון שעות עבודה אבל הרבה בזמן הפרטי שלי. מספרשנים הייתי אחראית על אירועי יוםהזיכרון, שם יזמתי נוהגיםהנמשכים עד היום. כתבתי לטכסים וחגים, וגם היום אני לא מסרבת לכל בקשה לתרום מיכולותיי כשאני מתבקשת לכך. נכדים, אבל אף אחד מהם לא גר בבית גוברין 9 מבחינה משפחתית כל ילדי נשואים, ויש לי ואני, למעשה, לבד כאן בקיבוץ כבר הרבה שנים. השינוי היה לי מאוד קשה. מבחינה כלכלית הייתי פתאום עצמאית, מה שמאוד לא מתאים לי, לא היה לי ממה לחיות במשך כמה שנים, וכפי הנראה זו גם הסיבה שהתפרצה אצלי סוכרת (מה שנקרא סוכרת נעורים). 1 מסוג למרות הקושי החלטתי שאני ממשיכה לעבוד ברפואה משלימה, כי זה מה שאני אוהבת ויודעת לעשות. עבורי זה יותר יעוד ממקצוע. לזכותו של הקיבוץ אומר, שהתחשבו בי, ושילמתי , כשאקבל פנסיה, אחזיר 65 שכירות נמוכה מאוד עבור הקליניקה בה עבדתי. החלטתי שבגיל

את החדר בו עבדתי לקיבוץ ואעבוד בבית, ואכן כך עשיתי. היום אני מסתדרת מצוין, יש לי פנסיה וביטוח לאומי, יש לי רכב,

שמשנה לחלוטין את החיים כאן, יש לי עבודה, ואף אחד לא יכול לפטר אותי, ולעומת השנים בהן לא היה לי כמעט כלום, אני ממש עשירה, וגם מאושרת.

הילדים שלי ושל גופר ונועה, חברים בגבעת עוז, וילדיהם לירי, נטע ועינב מירון והילה, גרים במשמרות וילדיהם - יובל, אריאל, ירדן ומיכאלה זוהר ואנדרי מרכוס, גרים בנהריה, הורים לסיון אילת ואלדד אדר הוריו של אלון, הנכד האחרון בינתיים... ליאור

48