בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורם של משה'לה גופר ושולי מוסקוביץ'

. הורי יוסף ופרומה גולדפרב (אחר כך גופר) עלו מפולניה, 12.8.1946 , נולדתי בטו' באב גופר: היו חלוצים והגיעו לתל יוסף, שם נולדו שלושת ילדיהם, דפנה הבכורה, שרגא ואני בן הזקונים. אמא באה ממשפחה דתית, אמידה ומשכילה. משפחתו של אבא היתה גם היא דתית, פשוטה יותר, והשכלתו כללה רק לימודים ב"חידר". אבא שלי מרד בדת. היה ציוני והיה ב"הכשרה" - חווה חקלאית בה למדו חברי תנועות הנוער הציוני איך להיות חקלאים. הוא הספיק גם לשרת בצבא הפולני. גם אמא היתה ציונית. כפי הנראה היה מוצא משפחתה בדורות קודמים מהבעל שם טוב או מאחד מעוזריו הקרובים שהיה מבאי ביתו. בתל יוסף עבד אבא במחלבה ואמא היתה כורמת. (עבדה בכרם). כשהייתי בן שנה עברו הורי לכפר ורבורג בנסיון לחיות במושב. אמא היתה גננת, ואיציק בריקמן היה בגן שלה. אחרי שנה חזרו לתל יוסף. בזמן הפילוג, (חלוקת הקיבוצים לקיבוצי האיחוד וקיבוצי המאוחד), עברו עם קבוצה מהמאוחד לבית השיטה, ושם חיו כל חייהם. אבא המשיך לעבוד במחלבה בתל יוסף ואחר זמן בבית דפוס בבית השיטה. אמא, לאחר תקופה בחקלאות, היתה תופרת. בית ההורים היה אז חדר וחצי ולמרות הצפיפות לקחה אותי אמא לישון בחדר בימי שישי. על הגן שלי, גן ב', כתבה תקווה שריג בספרה "מלא סיפורים" את הסיפור על עץ הפיקוס הענק, שהיה בחצר שלנו. כיתה א' היתה בגן, ולבית הספר נכנסנו בכיתה ב'. עד כיתה ד' היינו הרבה ילדים ולמדנו בשתי כיתות. לאחר מכן איחדו את שתי הכיתות. בכיתה ה' הצטרפנו כולנו לחטיבת בני הקיבוץ בנוער העובד, כמיטב המסורת. בחלק נכבד מהפעולות דובר על ערכים. ריקודים סלוניים, איפור, נעלי עקב - לא מתאימים לאורח החיים שלנו, בחברה עובדת ולא בורגנית. שרנו רק שירים עבריים, ורקדנו רק ריקודי עם. יוצא דופן היה הואלס שהיה "כשר" משום מה. אחר הצהריים היתה אמא מכינה ארוחת ארבע לכל המשפחה שהתאספה בחדר. בנוסף על שלושתנו היו אצלנו גם ילדי חוץ, שההורים שלי היו המשפחה שלהם בקיבוץ. בשנות בית הספר עבדנו בקיבוץ. אני עבדתי בשלחין. בעונת קטיף פרי ההדר היינו מפסיקים את הלימודים לשבועיים, ועוזרים בקטיף. . בצבא 1964 כשסיימתי את בית הספר המשכתי לעבוד בשלחין, עד הגיוס לצבא בנובמבר התקבלתי לקורס טייס. אחרי חמש טיסות העבירו אותי לנווטים, ובסוף גם שם לא התאמתי, ונשלחתי שוב לבקו"מ ומשם לתותחנים. השרות בתותחנים לא היה ממש חגיגה, אבל הייתי צעיר ובריא, וגם זה עבר. השתחררתי מעט לפני מלחמת ששת הימים, עוד לא הוצבתי למילואים, וכך נשארתי בבית לגדל כותנה, כשכולם התגייסו למלחמה. אני לא מצטער שלא גויסתי, הצבא הסתדר בלעדי, וגם לגדל כותנה זה חשוב. לאחר תקופה קצרה בבית יצאתי . נכנסתי ישר לעבוד בעג"ש. התעניינתי 1967 לשנה שלישית. הגעתי לבית גוברין בספטמבר במזיקים, ושלושה חודשים בשנה הייתי פקח מזיקים. במשך הזמן הייתי גם מרכז הענף למשך שנה. לא אהבתי את הניהול, וכשהוחלפתי, לקחתי חודש חופש בבית השיטה לחשיבה.

49