בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

היה הרפת והמספוא. הקשר עם הכיתה שלי ממקווה ישראל נשמר עד היום. זה קשר חזק יותר מהקשר שלי לכיתה בגבעת ברנר. לפני הגיוס התקבלתי לחברות בגבעת ברנר כמקובל אז. לצבא התגייסתי עם עוד ארבעה בנים מהכיתה במקווה, ושרתנו בשריון. השתחררתי בדרגת סגן. במלחמת ששת הימים הייתי מ"מ בשריון ולחמנו בגזרת הגדה המערבית. הגעתי לשנה שלישית לבית גוברין ישר לעבודה ברפת. 1970 בשנת שבת אחת עבדתי עם שולה עמיר בגן זמיר. גרשון ושלמה עמיר סיימו חליבה ובאו יוספה: לגן לאכול. שאלתי את גרשון איזו ביצה להכין לו. הוא היה מאוד בישן אבל כשהכנתי את הביצה כבר היה לי ברור שזה יהיה בן הזוג שלי. לימים סיפר לי גרשון שהוא ראה אותי לפני כן נשאנו. 6.7.1971 והחליט שאותי הוא רוצה להכיר. אחרי שבעה חודשים, בתאריך , במסגרת המילואים, עברתי קורס מפקדי פלוגה. 1972 בשנת גרשון: מצא אותי בטיפול דחוף ברפת. בצהריים כבר הייתי מגויס בדרך לימ"ח 1973 בוקר יום כיפור ביוקנעם. יצאנו לכיוון הרמה דרך עין גב. נכנסנו לכוננות כשאין לנו מושג מי עומד מולנו ומה המצב באזור. ההיתקלות הראשונה היתה באזור מושב אל על. הקרב נמשך כמעט כל הלילה. אחר כך היינו בין הכלים הראשונים שנכנסו לחושנייה. ספגנו הפגזות קשות מהסורים תוך כדי לחימה בכוחות שריון ורגלים שלהם. הצלחנו להדוף אותם דרומה ונכנסנו לחניון לילה בנטור. שם התבשרתי שחבר טוב שלי נהרג. בבוקר התחילה התקפת נגד על מנת להדוף את הסורים אל מעבר לקו הסגול. בערב, יום שישי, קיבלנו פקודה לכבות מנועים ולהקשיב אם ניתן לשמוע כוחות סוריים בשטח. ברגע שהשתרר שקט התחיל ירי מקלעים מחפירות סוריות שלא ראינו קודם. תוך זמן קצר מאוד נפגעתי. הפציעה היתה תענוג קטן מאוד. למזלי הרב חבר אלינו רופא, שהחליט להצטרף לכוח שלנו. הוא הגיע אלי, טיפל בי והציל את חיי. עם בוקר התנהל ויכוח - האם מספיק בטוח לפנות אותי. כל תזוזה מהכח היתה מסוכנת. המג"ד קיבל פקודה לקדם את הגדוד למארב. הוא הודיע שלא יזיז את הגדוד כל עוד לא פינו אותי. נגמ"ש של סיירת מטכ"ל הגיע, העמיסו אותי ויצאנו לכיוון נפח תוך סיכון רב. הגענו למנחת בו חיכה הליקופטר, שלא קיבל רשות המראה. בסוף העבירו אותי באלונקה, על טנדר ושוב, תוך סיכון רב יצאנו לכיוון בית החולים זיו בצפת. הגענו בשלום בשתיים בצהריים. שלושה שבועות הייתי בבית החולים זיו ואחר כך עברתי לשיקום בבית לוינשטיין, שם הייתי חצי שנה. הרופאים המליצו על ניתוח השתלת גידים ביד שנפגעה ולשם כך הגעתי לקפלן. רצה הגורל שבאותו יום, כשעמד כל הצוות הרפואי סביבי לצורך תכנון הניתוח, היתה שם גם חנה שפירא, פזיוטרפיסטית מגלאון, שהיתה באותו יום בהשתלמות בקפלן. היא התערבה ואמרה למנתח - "גרשון מבית גוברין ואנחנו שכנים, תן לי חצי שנה "לעבוד עליו" ולטפל ללא התערבות ניתוחית". וכך היה. הניתוח מעולם לא בוצע. בטיפולה של חנה הייתי שנתיים. לעזרתי באו גם טיולקה ולוקה, זוג פיזיוטרפיסטים מהולנד. הם היו מתנדבים אצלנו כמה שנים קודם ובאו לעזור בזמן המלחמה. הם טיפלו בי כל ערב, טיפול כואב עד צאת הנשמה. בכל התקופה הזו עבדתי ברפת, עם יד פעילה אחת בלבד.

53