בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורם של אסתר ויעקב סתר

בתל אביב, להורי שלמה (מרק) מישורי ומרגיט 16.7.1949 : נולדתי בישראל בתאריך אסתר שגידלה אותי ואת אחי יעקב בבית. שני הורי הם ניצולי שואה, שעלו עם עליית הנוער. אבא היה בן יחיד. לאמא נשאר אח שהיה בהכשרה בשוודיה בזמן המלחמה. כל חיי אין לי משפחה בארץ, לא דודים, לא סבים, אף אחד. היום אני חלק מהמשפחה של יעקב ושל משפחת אחי. מגיל ארבע ועד שמלאו לי שש וחצי היינו בשליחות ברומניה מטעם משרד החוץ. דיברתי אז רומנית יותר טוב מעברית. חזרתי לארץ לכיתה א', לא היה לי ברור לגמרי מה עושים בבית הספר וכבר אז הזמינו את אמא למורה ... אבא שלי היה איש שב"כ שהושאל מדי פעם למשרד החוץ. בעקבות עבודתו עברנו לירושלים לשנתיים. הייתי ילדה טובה, כראוי לבת למשפחה יקית עם חוקים נוקשים, אבל תמיד מצאתי דרכים לבטא מרד. כשהלכתי למסיבות כיתה היתה אמא מודיעה לי באיזו שעה לחזור, והיתה מחכה לי ברחוב ליד הבית. מחאתי הנמרצת השיגה פשרה - היא היתה מחכה בחלון וכשראתה אותי מיהרה לשבת בסלון ... חזרנו לתל אביב ולמדתי בתיכון מקצועי "אלפא". לא הייתי בתנועת נוער. יום אחד מצאתי בעיתון "מעריב לנוער" כתבה של נער בשם יעקב המזמין בני נוער להקים חברה, כלומר חבורת נוער, שהיא לא תנועת נוער ולא "חברה סלונית", האנטי תזה לתנועות הנוער. חברתי ואני כתבנו וקיבלנו הזמנה למפגש בגן העצמאות. הכרתי את יעקב מארגן הקבוצה. נפגשנו כעשרים בני נוער כל יום שישי כשנתיים, עד שהתחילו החבר'ה להתגייס לצבא. סיימתי בית ספר והתגייסתי ליחידה סודית בהנדסה קרבית. בהיותי חיילת נפטר אבי ממחלת הסרטן, וכשהשתחררתי התקבלתי לעבודה בשב"כ בזכות אבא שלי. עבדתי במחלקה הערבית, בלי לדעת מילה בערבית, ומאוד אהבתי את העבודה שם. הלכתי להוציא כסף מהבנק. ניגשתי לפקיד וזיהיתי את יעקב מהחבורה 1971 יום אחד בשנת של תל אביב. היתה פגישה נחמדה והשארתי לו מספר טלפון. עוד לא הספקתי לחזור הביתה וכבר המתינה לי שיחה. רצינו להתחתן כבר שלושה חודשים אחרי פגישתנו המחודשת, אבל , יום נישואינו. 1.7.1971 ספירת העומר דחתה את המועד לתאריך להורי, בלה וניסים. אבא עבר מחלה קשה בילדותו. 26.3.1948 נולדתי בתאריך יעקב: הוריו שינו את שמו מיואל לניסים, הוא הבריא ונשאר ניסים כל חייו. הורי הכירו באיסטנבול . הם הגיעו ברכבת מתורכיה לראש הנקרה, משם 1942 ועלו לארץ למחרת חתונתם בשנת לחיפה ולאחר זמן קצר לאשדות יעקב. אבי היה ציוני, ולמרות שלא ממש ידע מה זה, שמח להגיע לקיבוץ. לאחר שמונה חודשים החליטו שזה לא מתאים להם ועברו לתל אביב לשכונת שפירא, שם נולדו להם ארבעה בנים. אני בנם השני. נפטרה אמא מסרטן ואחרי שנה התחתן אבי בשנית עם אלגרה, שגידלה אותנו. 1959 בינואר התחלתי את בית הספר היסודי בגיל שבע וסיימתי 1950 מאחר וחליתי בשיתוק ילדים בשנת

65