בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
בליל הסדר הראשון שלנו כאן כבר הוכרתי כבעל כשרון כתיבה והשתתפתי בהכנת הסדר, וכשנתבקשתי לערוך את העלון שמחתי מאוד. שנים קודם ערכתי את עלון בית הספר ואהבתי את זה. ערכתי את עלון בית גוברין שנים רבות. הרעיון לבוא לקיבוץ היה כולו של יעקב. אני הייתי מרוצה מחיי בעיר, אבל הסכמתי אסתר: לנסות שנה. בינואר הגיעו לומי (שלמה שמיר) עם עוד חבר לסבלות והמשאית של הקיבוץ. לקחנו את ה"בית" והגענו לבית גוברין. כשהגענו לקיבוץ היתה משפחת בריקמן המשפחה המאמצת שלנו. פגשנו משפחה חמה, תומכת ומסבירת פנים, שקיבלה אותנו מאוד יפה. הרבה בזכותם נשארנו בקיבוץ. לאחר הלידה של שלומית, כשנכנסה לבית התינוקות, התחיל שלב קשה בקליטה שלי. היו ריבים ומתחים ורציתי לחזור לתל אביב. אבל נשארנו ... רק כשנכנסתי לעבוד במטבח, עם ג'יזל האקונומית, היה לי סוף סוף יותר טוב. היה בינינו קשר מאוד טוב ואהבתי את הבישול. התרגלתי לחיי הקיבוץ והיה יותר קל. במשך השנים עשיתי סבב ברוב ענפי השירותים, עבדתי בבתי ילדים מתינוקות ועד בית ספר, במחסן, במכבסה, ובמטבח. כשנולדה דפנה כבר היה לי יותר קל בבתי הילדים. אני זוכרת שלילה אחד הגיעה בילי לחדר אלינו. בבוקר שאלתי את השומרת, איך בילי הייתה בלילה והתשובה - "היא ישנה מצוין, לא שמעתי אותה כל הלילה ..." התפקיד הקיבוצי הראשון שקיבלתי היה סדרן עבודה. הבנתי זאת כחובה, שאני צריך יעקב: למלא כמו כולם. היה לי מאוד קשה, אבל לזכותי יאמר שהמשכתי בתפקיד עד סיום התורנות שלי כסדרן עבודה. לאחר זמן פנתה אלי ועדת מינויים לקבל את תפקיד מרכז עבודה. קיבלתי את התפקיד ולמדתי רבות על היכולות שלי, על התפקוד שלי וזה התאים מאוד לשאיפתי להבין מי ומה אני ואיך אני מתמודד עם החיים. במשך השנים הייתי גם מרכז ועדת חברה וועדת ערעורים. הוצאתי את הספר "תיבת 1985 אישרו לי בקיבוץ יום כתיבה בשבוע ובשנת 1980 כבר בשנת 35 - החלומות". היום הספר נכלל בתכנית הלימודים של משרד החינוך בכיתות יסוד. ב אנתולוגיות נמצאים חלק משירי. כתבתי גם ל"משמר לילדים", "דבר לילדים". בעיתון הילדים "פילון" פרסמתי סיפור בכל גיליון במשך כשנתיים. ובסוד בסוד, תקופה קצרה פרסמתי שירים גם בעיתון "לאישה". הכתיבה היא חלק משמעותי בחיי שנותן לי הרבה הנאה וסיפוק. ביקשתי לצאת לעבוד בחוץ. התקבלתי לעבודה כמזכירת המערכת 1989 בשנת אסתר: בעיתון "שדמות". עבדתי שם שלוששנים. גרתי באפעל וחזרתי הביתה באמצע ובסוף השבוע. בפעם הראשונה פגשתי חברי קיבוץ שלא ידענו עליהם שום רכילות. היו במערכת חיי חברה תוססים וזו היתה תקופה נהדרת בשבילי. לי היה מאוד קשה. נשארתי לבד עם הבנות שלושה ערבים בשבוע, נעמי היתה קטנה יעקב: ואימא חסרה לה מאוד, אבל שמחתי שאסתר מרוצה וטוב לה. שנה בתמחיר וחיפשתי שינוי. נפגשתי 15 כשאסתר חזרה הביתה היה לי כבר ותק של
67
Made with FlippingBook Annual report