בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

שכרגע זה לא מתאים. הודעתי לכולם שאימוץ זה כמו לידה ואנחנו עושים את המהלך הזה. חיזקה אותי מאוד הידיעה שאם לא ניקח אותה, היא תגיע כפי הנראה למוסד כל שהוא. דוויד ואני נסענו לתל אביב, פגשנו את התינוקת והתאהבנו. היא הגיעה אלינו כעבור שבוע כשהיא בת חודשיים. מאז יש לנו בת שישית - שושי. יום אחד קיבלתי טלפון מאוסטרליה. "האם את מיליקה שטראוס?" כשעניתי בחיוב סיפרה לי שהיא קלארה, אחת הבנות של המשפחה בהולנד. לאחר זמן לא רב הגיעה לארץ ואז שמעתי לראשונה את כל סיפור ילדותי. הייתי במשבר קשה מאוד. קלארה שאלה אותי איפה הייתי כל השנים ולמה נעלמתי כך להורים שלנו ואני מיד הוצפתי רגשות אשמה. רק אז נודע לי שלני לא הרשתה להורי ההולנדים לבקר אותי ולהיות בקשר. היא ולאו לא אפשרו למשפחות שגידלו את הילדים היהודיים לדעת היכן הם ולשמור על קשר מכל סוג שהוא. לאחר זמן קצר הגיעו כל חמשת האחים לביקור אצלנו. ההורים כבר נפטרו. היתה פגישה מרגשת מאוד. הבנתי כמה היה חסר לי הקשר איתם. יותר מאוחר קיבלנו מהקיבוץ מימון לנסיעה להולנד. חזרתי לבית הראשון אותו הכרתי. בהולנד חזרתי לדבר הולנדית. הטרגדיה שלי היא שלא הכרתי את סיפור הצלתי וילדותי. כתינוקת נותקתי מהורי, אחר כך הופרדתי ממשפחתי, בה הייתי ילדה רגילה, עם הורים ואחים, ולמרות שהקשר עם לני ולאו היה טוב וחזק, והיו לי שנים טובות איתם, הביאו הזעזועים שעברתי לכך שמחקתי את כל שנות ילדותי המוקדמת, עד כדי שיכחת שפת האם שלי. כפי הנראה זו הסיבה שאף פעם לא שאלתי מה היה ומה קרה איתי ולא התעניינתי בשורשים שלי. כשנוצר מחדש הקשר עם המשפחה בהולנד כבר נפטרו ההורים, ועדיין אני חשה את האובדן וההחמצה. כל השנים עבדתי רצוף בבתי הילדים עם הפסקה של כמה שנים בהן הייתי מרכזת המחסן. לא נפתח כאן בית תינוקות ועברתי לעבוד בבית ניר בבית התינוקות. היה לי טוב 2006 בשנת ונשארתי שנתיים. חזרתי הביתה לעוד שנתיים בבית תינוקות כאן. סיימתי סופית את עבודתי במסגרת החינוכית בקיבוץ ופתחתי עסק עצמאי - 70 בגיל 5 משפחתון בבית שלנו, כשדוויד הפנסיונר עוזר לי, ויחד נהננו מאוד. היו תקופות שהיו לנו 3 תינוקות בבית. עם הזמן החלטנו לקחת פחות ילדים והיום, בזמן כתיבת הפרק הזה, יש לנו תינוקות כשאחת מהם היא נכדתנו צליל, הבת של שושי. שנה. 70 , כשמלאו לי 2006 עד 1978 בסך הכול עבדתי במפעל משנת דוויד: בכתיבת שורות אלה אני פנסיונר. יום בשבוע אני לומד במכון אבשלום, אני יוצא לטיולי טרקטורונים, עם קבוצה שהתגבשה עוד מהצבא, ואני מאוד נהנה מהטיולים, הלימודים והמפגש החברתי. בבית אני צועד כל יום ורוכב על אופניים רכיבת שטח. יש לי תפקיד של "מסייע למטפלת". מאז שיעל פתחה משפחתון בבית אני העוזר שלה, ואני מאוד אוהב את העבודה עם הילדים. - שבעה עשר נכדים. 2018 יש לנו שישה ילדים ונכון להיום - סוף הייתי כמה מילים על השינוי. בקיבוץ השיתופי היה לי טוב מאוד. כשהתחלנו לבדוק את השינוי

7