בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
כבר היה לי ברור שאין עתיד לפרדס. תהליך השינוי כבר עמד בפתח, והבנתי שלמעשה אני עתיד להשאר ללא עבודה. חיפשתי מקום עבודה שייתן לי ביטחון להרבה שנים, וביקשתי להיכנס למפעל. התחלתי לעבוד במעבדה עם שלושה חברי בית גוברין והשאר שכירים. לא אהבתי את העבודה. האנשים היו נחמדים ומבחינה חברתית הרגשתי טוב, אבל את העבודה לא אהבתי. נשארתי בשביל הפרנסה. לאחר המיזוג עם "אשטרום" פוטרתי מהמפעל. כמו שנאמר - האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק עליו. במשך השנים עבדתי במרפאה בבית גוברין, אחר כך במרפאה בגלאון ארבע וחצי ברברה: שנים, ויצאתי ממעגל העבודה. עם השינוי הרגשתי מעין חזרה לשנותי באנגליה, לנהל בית ותקציב, לבשל ולכבס. הרגשתי טוב עם זה, אבל היה לי קשה לראות את הוותיקים בקיבוץ, המתמודדים עם השינוי. עד גיל שישים וחמש קיבלתי רק את קצבת הזקנה מביטוח לאומי. ג'ין פוטר מהמפעל, וכך, למשך השנתיים הבאות, הסתדרנו עם דמי הביטוח שלי, ודמי האבטלה של ג'ין. אנחנו מאוד אופטימיים והסתדרנו עם מה שיש. היום מצבנו הכלכלי השתפר מאוד. שנינו מקבלים קצבת זקנה מביטוח לאומי ואת הפנסיה מהקיבוץ, והכל יותר קל. אנחנו אוהבים, וחיים בשמחה.מבחינה חברתית אנחנו מקבלים המון, וזה מה שחשוב לנו. ומה שיש - הבית, המשפחה והחיים כאן, זה הרבה מאוד וטוב.
משפחת פלקובסקי אמיר ג'ין, ברברה והבן אשר גר בתל אביב
73
Made with FlippingBook Annual report