בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורם של סריל ואבי לוי

, באסמרה, בירת אריתריאה, להורי אסתר ומנחם. 27.3.1948 נולדתי בתאריך מספרת סריל: בערך ואבא שלי כבר נולד באסמרה. אמא נולדה 1890 סבא וסבתא שלי הגיעו מעדן בשנת בעדן. כשאבא שלי היה כבר בשנות השלושים המאוחרות הוא ואחיו נסעו לעדן להביא כלות. הם חזרו עם שתי כלות שהיו גם אחיות. עלתה המשפחה המורחבת - אבא ושמונה אחים, עם משפחותיהם, לארץ. 1949 בשנת עברה שנה ואמא החליטה, שזה לא בשבילה והיא חוזרת לאסמרה, עם או בלי אבא. חזרנו כולנו לאסמרה. מגיל ארבע ועד כיתה ה' למדתי במנזר עם ילדים נוצרים ויהודים. אחר כך עברתי למנזר אחר לבית ספר, שכלל את כיתות ו' עד ח'. תיכון למדתי בבית ספר עירוני חילוני איטלקי (לאחר שלטון איטליה באריתריאה, נשארו שם הרבה איטלקים). בבית הספר למדנו אמהרית, דיברנו עדנית עם ההורים, ואיטלקית עם האחרים. שנות בית הספר שלי היו טובות מאוד. הקהילה היהודית גרה ברובה באותה שכונה. היו יחסים כמו בקהילה קיבוצית. עזרה הדדית, דאגה למי שנזקק, שמחה של משפחה היתה שמחה של כולנו. כל גיל ההתבגרות לווה ברומנים אסורים עם לא יהודים. היה נהוג בקהילה לעקוב אחר הבנות ולספר להורים על "חטאינו". הרבה פעמים "חטפתי", אפילו סטירות, מאבא שלי כשתפסו אותי. הוא היה אומר לי - "תעשי מה שאת רוצה, אבל שלא יבואו לספר לי". חלתה אימי בסרטן. הקהילה החליטה שאנחנו צריכים לעלות לארץ שם תקבל 1970 בשנת אמא טיפול טוב. אמא מאוד התנגדה, היא אמרה שבארץ יש רק חול וגונבים שם ילדים, אבל לא יכלה לסרב לנשיא הקהילה, שבא בעצמו לשכנע אותה. פנינו לסוכנות והסדרנו את העלייה. בשדה התעופה חיכתה לנו כל המשפחה - שמונה אחים של אבא עם כל משפחותיהם - יותר מחצי ממקבלי הפנים באותו יום בנתב"ג. הגענו לשכונה חדשה בבת ים. עבדתי ב"מוטורולה". עברית קלטתי מהר. בשכונה שלנו היו הרבה עולים חדשים מכל העולם. אחרי הצהריים נפגשנו, כל הצעירים, והלכנו יחד לאולפן שהיה קרוב. חוויה מאוד נעימה. היו לנו קשרים טובים מאוד בשכונה. חמש שנים עבדתי במוטורולה. את אבי הכרתי בחתונה של אחיו. הכלה עבדה איתי במוטורולה והזמינה אותי לחתונה. כשנכנסתי לאולם ראה אותי אבי ואמר לכלה - "זו תהיה אשתי". התשובה שקיבל - "יש לה חבר ותשכח ממנה". אכן היה לי חבר, שלא הגיע איתי לאירוע, ואבי ניצל את ההזדמנות והקדיש לי את מלוא תשומת ליבו, והמשיך לחזר אחרי בפגישותינו אצל אחיו ואשתו - חברתי. אחרי מספר חודשים של חיזור עקשני החלטתי שזה האיש בשבילי ונעתרתי לחיזוריו. לאבי היה אופנוע וזה בעצם מה שמשך אותי. להוריו, עמנואל ואסתר, שעלו מאזרבייג'ן. אבי הוא 26.6.1950 אבי נולד בירושלים בתאריך אחרון בין שבעה ילדים. כשהיה בן שנה וחצי נפטרה אימו והוא הועבר לבית יתומים. אחרי , שאי אפשר להשאירו שם. אחותו מלכה 15- ו 13 שנה החליטו אחיותיו הגדולות, נערות בגיל

74