בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורם של נעמי ואריה מאייר

לאבא יוסף הוכהויזר ואמא טובה שפובניק. 12.6.1940 : נולדתי בשבועות נעמי אבא נולד בפולין, אבל משפחתו היגרה לגרמניה במלחמת העולם הראשונה. אמא עלתה לארץ מפולין. הם נפגשו בגבעת ברנר שם נולדתי. יש לי אחות גדולה - דבורה ואחרי נועה ובני, שהיה הרבה שנים בבית גוברין. מבחינתי החינוך המשותף היה בסדר גמור. בכיתה י"א הגענו לבית גוברין לשבועיים עזרה. זה היה בפסח וחדר האוכל היה במועדון של היום, "בית דני". סיימתי את הלימודים בתחילת כיתה י"ב והתחלתי לעבוד במתפרה. אני לא זוכרת מה היתה הסיבה אבל בטח היתה סיבה כלשהי. מבחינה חברתית הייתי מאוד מחוברת לכיתה שלי. בתקופת ההכנות לחג המחזור חזרתי למסגרת בית הספר והייתי שותפה מלאה בחג. בצבא הייתי פקידה בתותחנים. הייתי ביחידה קרבית ולפעמים יצאתי איתם לתרגילי שדה וזה היה ממש נחמד. בסך הכל היה בסדר. 8.11.1938 נולדתי בגבעת ברנר לאמא אהובה גורביץ' ואבא קורט מאייר בתאריך אריה: התגייסתי לצבא 18 גדלתי בקיבוץ, וכמו שבדרך כלל טוב לי, גם בילדותי היה לי טוב. בגיל ושירתתי בצנחנים. השתחררתי, לאחר שנתיים, כמוקבל אז וחזרתי לגבעת ברנר. עבדתי בבית החרושת למיצים "רימון". אחרי כחצי שנה יצאתי לבית גוברין לשנה שלישית בשנת . חוץ מדוויד אני הוותיק ביותר בבית גוברין היום, וכמוני רעיה שהגיעה באותה שנה. 1960 : אחרי הצבא חזרתי לגבעת ברנר ולאחר זמן קצר הגעתי לבית גוברין לשנה שלישית. נעמי . אריה ואני גדלנו שנינו בגבעת ברנר, אבל האהבה פרחה רק כשנפגשנו כאן. 1961 השנה משהו באויר והאוירה בבית גוברין רומנטי מאוד כפי הנראה, או אולי זה היה רק הגיל. שעונים מעוררים לא היו לנו ושומר הלילה היה עושה סבב השכמות למי שנרשם. אריה: עד היום אני זוכר שבוקר אחד השומר בא להעיר אותי ונכנס לחדר שלנו בלי שום היסוס... ואכן, כבר אז זה היה מוגזם. התחתנו אחרי שנה. החופה היתה בגבעת ברנר ומסיבת החתונה בבית גוברין עם עוד שני זוגות. מהצריף עברנו לחדרים למעלה. השותפים שלנו לשירותים מהצד השני היו יעל ודוויד. כשהייתי במילואים שברתי יד, שברתי רגל ונפגעתי באוזן מרימון הלם שהתפוצץ לידי, אבל פציעה רצינית נפצעתי במלחמת ששת הימים. נפגעתי מרסיסים, ולמרות שחבשתי קסדה, כראוי לחייל אחראי, הצליח רסיס אחד לחדור את הקסדה והתיישב בראשי. אושפזתי ב"אסף הרופא", ועד שהחלמתי כבר הסתיימה המלחמה. זמן קצר עבדתי ברפת, ואז קיבלתי את הגה המשאית לידיי. אני אוהב לנהוג ועבודה זו התאימה לי מאוד. לאחר תקופה ארוכה בנהגותעברתי לפלחה. בזמן הקציר הייתי אחראי עלשלושהקומביינים. יום אחד נקראתי למילואים לתרגיל גיוס. החלטתי לא להתייצב, חשבתי שהקציר יותר חשוב

9