לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

עזיבת הבית נסענו שוב לצ’רנוביץ, אך הפעם במטרה להישאר שם. יצאנו מבוקרשט בפרוץ 1939 בקיץ מלחמת העולם השנייה. הסובייטים פתחו באופנסיבה והצליחו לכבוש את בוקובינה ובסרביה. הנמלטים לשם מרומניה האמינו שהחיים תחת שלטון סובייטי יהיו טובים יותר. והיתה עוד סיבה לכך שנסענו. בתחילה חשבתי להימנע מלהזכיר זאת בספר המתעד את זיכרונותיי. אבל החלטתי לספר על כל הרפתקאות הימים הקשים והטלטלה שפקדה אותי ואת אמי. לכן לא נכון יהיה לשמור דברים בסוד ולדלג על פרטים מסוימים. לאחר שנולדתי אבי עזב את הבית. יותר נכון, אמא העדיפה שאבא יעזוב את הבית. הוא היה בא לבקר אותי לעיתים, לוקח אותי לטייל וקונה לי ממתקים בקונדיטוריה. הייתי מאושרת להיות בנוכחותו, אהבתי אותו. אלו זיכרונות שאני זוכרת עוד מגיל שלוש. בגיל ארבע כשהתחלתי להתעמל ב”מכבי” אבא היה בא ולוקח אותי מאולם הספורט. הייתי גאה באבא שלי, אבל היה לי עצוב נורא כשנסע שוב לתקופה ארוכה. כל כך רציתי שיהיה לי אבא כמו לרוב הילדים. לחגיגות בבית הספר באה סבתא, כי אבא לא היה בעיר ואמא נאלצה לעבוד. הייתי ילדה פעילה בבית הספר, בעיקר בהצגות ובהתעמלות. הייתי תלמידה בינונית, ובנוסף נאלצתי להפסיק את לימודי בכיתה ג’. שב אבא הביתה ולאושרי לא היה גבול. הסיבה לשובו היתה סירובו להתגייס 1939 בשנת לצבא הרומני עם פרוץ המלחמה. הוא שיכנע את אמא להתפייס ולברוח מרומניה לצ’רנוביץ כדי להתחיל יחדיו בחיים חדשים. אמא חשבה שליד ההורים של אבא המצב בוודאי ישתפר. הניסיון עלה יפה, ובצ’רנוביץ התחלנו בחיים חדשים. אמא סידרה שסבתא מלכה תגור עם אסתר, אחות אימי, אשר נשארה בבוקרשט. בתקופת הכיבוש הסובייטי בצ’רנוביץ שכרנו דירה יפה בבית דירות גדול ברחוב נויבלטגסה. אבא עבד והרוויח טוב מאוד בתפקיד מכונאי בתשלובת פוליגרף. אמא לא עבדה מחוץ לבית, והציעה לשכנים הצעירים שלנו עזרה תמורת שכר נמוך. בתוך כך הם התיידדו איתה, והרגישו נוח וקרוב עד כדי כך שקראו לה אמא. בין אותם צעירים היתה בחורה בשם לוטי ובחור ששמו אדוארד. לוטי עבדה במשמרות בתחנת הרכבת. מכיון שמוצאה בטרנסילבניה, היא דיברה הונגרית ורומנית. באותה תקופה אנשים רבים היגרו לצ’רנוביץ בתקווה שחייהם יהיו טובים יותר. יום אחד לוטי הפנתה אל אמא שני . היא בקשה שאמא 18 , ואחיו הצעיר לולי, בן 21 בחורים צעירים שהכירה, עמנואל טוקייר בן תשכן אותם זמנית כדיירים בביתנו עד שיסתדרו. הם הביאו איתם מזוודה, ותיבה עם מנדולינה שלולי היטיב לפרוט עליה. אמא טיפלה בהם, דאגה להם לכביסה נקייה, לאוכל וגם לאוזן קשבת, ובחגים הזמינה אותם לשבת איתנו. בדירה הסמוכה אלינו גרו הזוג הרשקוביץ’ . בהמשך אמא שידכה את לולי לבקה ואת אדוארד ללוטי. 18 ובתם בקה (רבקה), בת אני המשכתי את לימודיי בכיתה ד’ בבית ספר עם ילדים חדשים שלא דיברו רומנית. היה לי קשה כי נאלצתי ללמוד את השפות הרוסית והגרמנית. אבא עזר לי מאד כי הוא שלט בשפות היתה נפלאה, נהדרת. היינו 1941 ונמשכה עד שנת 1939 רבות. התקופה שהחלה בסוף שנת מאושרים יחד עם משפחתו של אבא. אבל ההיסטוריה רצתה אחרת. 12