לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

ילדה בהשרדות בימי שוק נכנסו למחנה נשים אוקראיניות עם מצרכי מזון להחלפה תמורת שמלה או מעיל: תפוחי אדמה, גרעיני חמניות או קמח תירס, בכמות של קרושקה (פחית), דיסיתקה (עשירייה), ק”ג). אלה היו בגדר מותרות עבורנו, ואני הייתי רעבה כל הזמן. הלכתי 8( פוד או חצי פוד לשוק למכור את הבובות שיצרנו, והצלחתי לקבל תמורתן כמה תפוחי אדמה קטנים. למחרת הכינה אמא לביבות, ואני הלכתי למכור אותן תמורת קמח תירס כדי להכין ממליגה. בגלל השלג והכפור התעטפתי בסמרטוטים רבים ככל שמצאתי. הסתובבתי בשוק עד השעה שכל האיכרים יצאו, ולא הצלחתי למכור אפילו לביבה אחת. חזרתי לאמא בבכי מר. היא השכיבה אותי על דרגש העץ וחיממה לי את הידיים והרגליים במסג’. אצבעותיי כאבו מאד ולא יכולתי לזוז. הייתי רעבה מאד ואמא אמרה לי לאכול את הלביבות. הן היו קרות וקשות כמו דיקט אבל אני טרפתי אותן בתיאבון של זאב. התחננתי לאמא שתאכל גם היא, לפחות אחת, מפני שהיא לא אכלה כבר כמה ימים. אמא ענתה לי במילים שלא אשכח לעולם - כשאת אוכלת אני שבעה! כשנהייתי אמא בעצמי הבנתי טוב יותר את משמעות המילים. אולי ילדי בבגרותם מבינים למה הם היקרים לי מכל. לי קרה הנס שנותרתי בחיים וזכיתי לגדל דור חדש, וילדי בתורם מגדלים דור שלישי. זו התמורה שלי וזה מה שעושה אותי מאושרת. בכל עת אני נזכרת בתקופה הקשה שעברתי, ומודה על כך שהתמזל מזלי לשרוד, ולחזור מהגיהנום, ולהגיע לישראל ארץ אבותינו. אני שבה וזוכרת שגם בקשיים שעברנו במחנה העבודה, היו אנשים טובים ומשפחות שעוזרות נפשית לשרוד את התופת. יום אחד עלה בראשי רעיון. שמעתי שראש העיר שמוצאו מרומניה ושמו בוטה, יזם בית ספר ומעלה. אני הייתי אז בת שתים עשרה וחצי, קטנה ומרופטת. יום 14 לתפירה לילדות בנות אחד הצלחתי לצאת מהמחנה עם הרוכלות האוקראיניות וילדיהן. צירפתי אלי חברה ויצאנו אל ראש העיר כדי להירשם לחוג לתפירה. לא היה לי מושג מה עלול לקרות לי אם יתפסו אותנו. באותו זמן חשבתי רק על חתיכת הלחם ועל תפוח האדמה שמקבלים שם בסוף יום לימודים. דיברנו רוסית מצוינת בנוסף לרומנית וגרמנית, ולא לקחנו בחשבון את הסכנה הכרוכה ביציאה מהמחנה. כשהגענו לבית העירייה עמדו בכניסה חיילים רומנים ואוקראינים. אמרנו להם שבאנו לשיחה חשובה מאד עם ראש העיר. מיד החלה מהומה סביבנו ואז הגיע במקרה ראש העיר. החיילים פנו אליו ברומנית וכך עשיתי גם אני. מתוך סקרנות הוא הפנה את ראשו אלי וראה שתי ילדות קטנות ורזות. מיד ביקש שיכניסו אותי אליו, ושחברתי תחכה בחוץ. הייתי נפחדת וגם גאה שדווקא בי בחר להכנס למשרדו. הוא שאל אותי מהיכן אני ואמרתי את האמת. גוללתי 19